אהרון שניידר ז"ל

בס"ד,
לזכרו של אהרון שניידר ז"ל
מאת: ישראל זיסק
במלחמת העצמאות התפרסם קבוץ נגבה
בעמידת הגבורה שלו נגד כוחות עדיפים של הפולש המצרי.
כארבעת אלפים פגזים נורו לעבר הישוב.
השם נגבה נעשה לסמל של עוז, גבורה וחירוף נפש.
אהרון שניידר ז"ל נהפך לאגדה ולסמל עוד בחייו,
לאחר שבלם את הטנק המצרי בשערי הקבוץ באותה מלחמה.
לאחרונה סיפר לי אמציה בנו, סיפור מיוחד על ספר התנ"ך אשר היה שייך לאביו ז"ל.
להלן הסיפור:
בתערוכה בחדר הנשק של מוזיאון גבעתי ב"מצודת יואב",
מוצב ספר התנ"ך של אהרון שניידר ז"ל.
ייחודו של הספר שרסיס של פגז שירו המצרים, פגע בו בתקופת הקרבות הקשים.
הרסיס פגע בספר, אך לא גרם נזק משמעותי לספר.
הפסוקים בספר לא נפגעו.
הספר יצא לאור בלונדון שבאנגליה בשנת תרצ"א, 1931.
המיוחד בספר שהוא מתורגם עם פרוש לאידיש
על ידי אדם בשם: מרדכי שמואל ברגמן.
בראש הדף כתוב בכתב יד: אהרון שניידר.
הספר ניתן לו כמתנת ברכת הדרך על ידי הוריו, ערב עלייתו ארצה.
הספר היה בבייתו עד לפטירתו בשנת תשמ"ד 1984.
לאחר פטירתו, אמציה אשר היה עסוק בפינוי החפצים מהבית,
הוא לא ראה חשיבות מיוחדת בספר והוא שקל אף לוותר עליו.
דרורי למדן מהילדים הבוגרים של הקבוץ,
כאשר שמע על כוונתו של אמציה, עודדו למסור את הספר
למוזיאון "גבעתי", בנימוק שמדובר בנכס ובערך היסטורי
ואכן ספר התנ"ך נמסר למשמרת למוזיאון "גבעתי".

להלן ציוני דרך בחייו של אהרון שניידר ז"ל:
נולד בשנת תרס"ז- 1907 בקוסטופול שבפולין
בן לחסיה ולייב.
בבית הוריו גדלו חמישה ילדים. ארבעה בנים ובת.
בנערותו הצטרף לתנועות "השומר הצעיר" ו"החלוץ".
עלה ארצה בשנת תרצ"ג- 1933.
ממייסדי קבוץ נגבה בשנת תרצ"ט- 1939.
במלחמת העצמאות יצא שמו ברבים כמי שהשליך
בקבוק "מולוטוב" לעבר הטנק המצרי שניסה לחדור לקבוץ וגרם לנסיגתו.
כך סיפר לימים אהרון:
"התכופפתי, ואחרי שהוא ירה הרימותי את הראש ויריתי.
זרקתי את הבקבוק, אך הוא הפסיק לבעור.
חזרתי לעמדה והתחלתי לירות לפתחי הצריח של הטנק.
זה היה טנק עם צריח עגול, ובו אשנבים,
והמצרי מיהר לסגור אותם ולא יכול היה לראות.
הטנק פנה ונסע.
אני רצתי למטה להודיע.
כשחזרתי, הוצאתי בקבוק קוניאק
ואמרתי לחיילי התגבורת שהגיעו:
חבר'ה, נשתה לחיים! ואז פרצתי בבכי".
לאחר המלחמה, עבד במשך עשרות שנים בנגריה.
בתקופות שונות מילא תפקידים נוספים בקבוץ, כגון:
מזכיר, רכז ועדת חינוך וסדרן עבודה.
אהרון שניידר הלך לעולמו בתאריך י"ד בסיון תשמ"ד, 1984
והוא בן 77 במותו.
היה נשוי לאסתר ז"ל ולהם נולדו שלושה ילדים ונכדים.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
אמן.
לזיכרו נכתב השיר:
"הבלדה לאהרון שניידר".

הבלדה לאהרון שניידר
עיבוד העדות – אמנון בקר (לחן מאיר מינדל)
בדרך לעמדה פגז התפוצץ, וכיסה את שתי רגליי בעפר
בדקתי אם הן עדיין שלמות, ואז פתאום התחילה ההפגזה.
בתוך עמדה שש היו רק מוריץ ותמר ועוד חייל מגבעתי,
פתאום אני ראיתי בתוך מסך עשן, טנק מעבר לתעלה
טנק מעבר לתעלה! ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול
הטנק עלה על התעלה, שהייתה מחוזקת בפחים
פח אחד קפץ והסתיר את העמדה מאלה שישבו בתוך הטנק
מולוטוב! בקבוק! צעקתי למוריץ, אך מוריץ נפגע ולא שמע
תמר* ואני נשארנו לבד, היא ספגה רסיסים ביד.
רק תמר ואני נשארנו, ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר
עושה הפרוות מקוסטופול.
המצרים הפסיקו לירות מרחוק, כי הטנק עמד בטווח האש.
מרחק קטן, בקושי שני מטרים, היה בין הטנק לעמדה.
תמר! מלאי כדורים בטומי! הטומי נעצר בגלל החול
נשאר לי בקבוק מולוטוב אחד, יצאתי החוצה וזרקתי.
בקבוק אחד נשאר בעמדה, ראה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול
ראיתי, הטנק נוסע לאחור, לא ראה שום דבר, היה אין-אונים
מולו עמד הבית, נראה שהוא פחד, הוא לא ידע מה צפוי לו
הרי הם חשבו שנגבה שלנו היא בטח מבצר בלתי רגיל
הטנק נסוג, אני הוצאתי קוניאק. חבר'ה, בכיתי, חבר'ה, לחיים!!
חברה נשתה לחיים, לחיים!!! בכה החבר אהרון שניידר
הוא אהרון שניידר, בנו של לייב שניידר, עושה הפרוות מקוסטופול."