אבלים: אשתו: אירית רז, בניו: חן, נוי ואורטל, הדר ופלורינה, אור וויקי, אחותו: שרה ופנחס דה יונג ומשפחת אבנוע. ההלוויה תתקיים ביום ו' ה- 12.08.11, בשעה 12.00, בבית העלמין מורשה, רמת השרון. יושבים שבעה בבית המשפחה, רחוב התבור 13/4, רמת השרון.
החברים לעבודה מנחמים את אור רז על פטירת אביו.
הנהלת משרד הבטחון וארגון עובדי משרד הבטחון מנחמים את המשפחה על מותו. המנוח היה עובד המשרד.
9 תגובות
עמוקים הכאב והיגון על עזיבתו אותנו של מוטי – איש רעים להתרועע, אוהב אדם, רגיש, חושב ומצחיק מאד. תנחומינו לאורית ולבנים.
יצחק ואסתר לוינסון
עצובים ומביעים תנחומים כנים על פטירת מוטי היקר, חברינו לחוג הזמר. אדם חם ורגיש, בעל יכולת מיוחד לנתינה ולהכלה של הזולת, נדיב ומיוחד. מחבקים את אירית והמשפחה
הכרתי את מוטי בשנת 63 או 64 בקיץ אחד בקיבוץ עינת..אני הייתי ילד חוץ ,אומלל באותו שלב "בשר טרי" ומוטי הגיע לקיבוץ נדמה לשלושה שבועות בלבד..לקייטנה או משהו כזה..המשותף אז לנו שחיבר אותנו לשנים קדימה שאני והוא סבלנו מהיחס העויין של בני הקיבוץ שנבע אולי מקינאה אולי מחוסר אהבת זרים…. .בהמשך פגשתי אותו מס' פעמים כשאני איש לוגיסטיקה בחיל האויר ומוטי איש מנה"ר..מינהל ההרכשה במשרד הביטחון…פעם אחרונה שראיתי אותו היה לפני כשנה פלוס..נפגשנו ביציאה מהבריכה במלון מרידיאן…החלפנו זכרונות וסיפורים קטנים ככה כמו שאנו עם בגדי הים ועטופים במגבת…ככה מוטי ..תמיד מחייך..תמיד מקדים שלום..תמיד מפרגן …תמיד יש לו זמן להקשיב לזולת …כשקראתי בעיתון שישי את מודעת האבל עוד לא ידעתי שאכן מדובר במוטי שאני מכיר..צילצלתי בזהירות לברר ולאחר שיחה עם רעיתו הבנתי שמדובר במוטי שאני הכרתי ואהבתי..גם אחרי 47 שנים זוכרים לטובה אדם שיה טוב לב ונפש,חייכן,חביב חיובי…סיפרתי לאישתי ,הזלתי דימעה ושקעתי במחשבות על החיים ומשמעותם..שלא תדעו עוד צער…יהי זיכרו ברוך של מוטי ……מענטש עד יומו האחרון.
רודיק מלך, אכן מדובר במוטי רז חברך. ראיתי את שמך בספר הטלפונים שלו.
האזכרה במלאות שלושים תתקיים ביום ו' ה9.9.11 בשעה 10:00 בבית העלמין בצומת מורשה.
שנה בלי מוטי ועדיין גדולה תחושת הריק שנוצרה בלכתו מאיתנו. "בן דודי המאמץ" היה בשבילי הרבה יותר מבני דודיי האמיתיים.
מדי מספר שבועות אני חוזר ונזכר, כבשעת צהריים בערב פסח התקשר אלי מוטי. הייתי אז בדרכי מ"בית יציב" בבאר שבע, שם אני מאכסן בליל הסדר ולמחרת את בני משפחתי, המגיעים אלי לליל הסדר. בעת שארגנתי את החדר לבן דודי שהגיע מקנדה, מוטי התקשר. חשבתי שהוא רוצה לאחל לי חג שמח ואכן הוא דיבר על ליל הסדר שהתכוננו לערוך למשפחה בביתנו ועל ליל הסדר בביתו של מוטי, לבני המשפחה שלו. אבל מהר מאד הבנתי, שלא על זה מוטי התכוון לדבר איתי
מוטי דיבר בטון הרגיל שלו, כאשר מבעד לגלי הטלפון האלחוטי אפשר "לראות" אותו מחייך. בצורה מינורית סיפר על הממצאים הרפואיים החדשים. לא נקב בשם המפורש של המחלה, אך לא הסתיר פרטים על האבחנות ועל הטיפולים. בצורה "קלילה" סיפר על הידללות כדוריות דם, על קבלת מנות דם שמאוששות אותו וכולי. חרף טון הדיבור הרגוע וההתבטאויות עוקפות-הבעיה, כשמוטי "מנטרל את המוקשים" של הביטויים המפורשים והמבהילים, הבנתי שזה הסוף ושאלתי מתי אפשר להיפגש בקרוב. הבטחתי לבוא אליו לרמת השרון, "כי כבר זמן רב שלא היינו אצלכם". מוטי הציע שניפגש אחרי שישוב מהטיול ביוון, שעמד אצלו על הפרק, בתוך ימים ספורים. נדברנו להיפגש אחרי שובו מהטיול.
הגעתי הביתה וסיפרתי לאסתר את הדברים, כפי ששמעתי ובלא פרשנויות. אסתר הבינה מייד ואמרה: "חייבים להיפגש עם מוטי בהקדם". גם היא הבינה. עם שובכם מהטיול, ניסיתי לתאם פגישה, ביקשתי לבקר את בן דודי המאומץ וידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה. זה לא הסתייע, מוטי לא היה פנוי במועדים שהצעתי. נדברנו שנמצא מועד אחר. אבל נפגשנו רק בבית העלמין ושם כבר לא יכולתי לדבר עם בן דודי האהוב. מאז אני נוצר בליבי את זיכרונך מוטי, כי יש בינינו עניין לא גמור – הפגישה האחרונה שלא יצאה אל הפועל.
עברה עוד שנה בלעדיך מוטי והזמן לא עושה את היעדרך למורגש פחות. אני לא מחכה לאזכרה השנתית הרשמית ונזכר בך לפעמים במהלך השנה וללא כל קשר לתאריכים. אף שהיעדרך מעציבה, כל היזכרות בך מלווה בחיוך ועושה לי טוב.
זוכרים בחיבה ובחום את מוטי, חוש ההומור שלו, נדיבות הלב, והרוח הטובה שתמיד ליוותה אותו.
ציפי ומירון גרוס
ציפי ומירון היקרים,
ריגשתם אותי מאד.
כל משפט שמתאר את מוטי בחום ובחיבה מחמם לי את הלב.
תודה?
לאירית והילדים שלום
אינני יודע היכן להתחיל אני המום ואין לי מילים להביע את צערי כשנודע לי רק היום ולגמרי במקרה שמוטי כבר לא איתנו,וחלפו כבר כחמש שנים מפטירתו.
היום לאחר כ 40 שנה פגשתי את מיכאל קרסין שהיה שכני בימי ילדותי בפג'ה.המקום שבו מוטי ואני בילינו את שנות ילדותינו.
מיכאל קרסין סיפר לי כי הוא עורך אוגדן אשר יכיל תמונות וסיפורים על תקופת הילדות ומייד שמו של מוטי עלה בזכרוני לתדהמתי כאשר התחלתי לחפש דרך האינטרנט ניתקלתי בידיעה המרה הזאת.
הנני מקווה שלא תדעו צער
חיים