כולנו הכרנו אותו בתור יעקב הג'ינגי', למי שהיה מוכן לשמוע הוא סיפר את סיפורו בטון ובמבטא האופיינים לו, מן שילוב של מבטא צרפתי עם היגוי שוויצרי. המילים "סולל בונה" "קתוליסמוס" ו"שוויץ" חזרו בסיפוריו שוב ושוב. זהו סיפורו:
יעקב נולד בעיר מילוז' שבחבל אלזס לורן בשנת 1930. אביו נולד בקלוז' שבטרנסילבניה והכיר את אשתו, אמו של יעקב בשוויץ. ליעקב הייתה אחות אחת נוספת ששרדה עמו את השואה. אביו נפטר כשיעקב היה ילד רך ואמו נאלצה לשלוח אותו למנזר (קלויסט) בחבל ברטן.
הנאצים כבשו את צרפת בשנת 1940, יעקב ואחותו היו מוגנים יחסית במנזר הקתולי. בשנת 1943 החליטה האם לקחת את ילדיה עמה לשוויץ הבטוחה ואכן כך עשתה. הרכבת הגיעה לגבול שוויץ ובני המשפחה מצאו בה מקלט בטוח. כאן זכה יעקב ואחותו ללמוד ולחוות חיים יהודיים.
בשנת 1949 עלה יעקב לארץ ישראל והחל לעבוד בעבודות בניין בעין איילה שבחוף הכרמל ובעין גדי. ומעט אחר כך שב לשוויץ, שם עבד בטפטים וסעד את אמו.
בראשית שנות השישים שב יעקב ארצה ונישא לסימי לבית אבוחצירה, בתחילה גרו בני הזוג ביבנה, בשכנות לבבא סאלי זצ"ל ואחר כך עברו לבאר שבע, לרחוב אלעזר בן יאיר. כאן מצא יעקב עבודה בחברת סולל בונה עד צאתו לפנסיה.
החל מאמצע שנות התשעים התפלל יעקב בבית כנסת באופן קבוע. כאן מצא לו חברה ואוזן קשבת. כאן גם תרם בעין יפה לצדקה ונרתם לכל יוזמה, אם סעודה שלישית, אם תרומה לגמילות חסדים או לתלמוד תורה. הוא היה בן בית אצל ברוך בלומנפלד ז"ל ומשומעי השיעור היומי, דברי תורה של הסעודה השלישית שמסר הרב וידר שליט"א, בסיום דברי התורה נהג להפטיר "ברוך הוא וברוך שמו". אני זוכר שפעם תרם לבית הכנסת מגילת אסתר מהודרת ואף הגיש לכבודה סעודה כיד המלך.
בעקבות מות אשתו, כמה שנים לפני פטירתו, המעיט יעקב בביקורים בבית הכנסת. ובחודש מאי 2015 הלך לעולמו כשהוא ערירי ושבע ימים ומעשים
יהי זכרו ברוך אמן.
מאת: דב ליפשיץ
