בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של בעלי, אבינו, אחי וסבנו היקר
חיים שלם ז"ל
בנם של שלמה ולואיזה

בהלקח ידידנו המורה לחיים והמנטור
ר' מרדכי מוטי רץ עליו השלום
אנו מבכים יחד אם משפחתו רינה עינת וזיו והנכדים והנכדות את לכתו לאחר שנזדכך בייסורים ועלה הסערה בדמי ימיו השמיימה
המקום ינחם את המשפחה בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד בבניין ציון וירושלים תנוחמו
בראש מורכן ובצער
יאיר והמשפחה מראשון לציון

עמותת מתן בסתר צדקה גדולה ראשון לציון
הנהלת העמותה משתתפת באבלם של משפחת ברקוביץ אם עלייתו בסערה השמיימה של הבעל האב והסב היקר והנכבד מיקירא דשופריא
ר' יעקב ברקוביץ עליו השלום
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד בבנין ציון וירושלים תנוחמו

בס"ד,
לזכרו של אריה זיסק היקר ז"ל
מאת: ישראל זיסק
אריה היקר, בנם של חיים ודבורה זיסק ז"ל,
הלך לאחרונה לעולמו בפתאומיות
והוא בן שישים שנה בלבד.
אריה נולד למחרת חג פורים,
ביום חמישי, ט"ז אדר ב' תשכ"ב(22.3.1962).
הוריו חיים ודבורה ז"ל, ניצולי שואה, עלו ארצה מפולין בשנת תש"ך(1960)
והתיישבו בבאר שבע.
שמות הכינוי של אריה היו:
החברים קראו לו: אריק,
סבא וסבתא קראו לו: לייבלה,
אמא שלו קראה לו: לייבצ'ה.
המשפחה התגוררה ברחוב: אלכסנדר ינאי בשכונה ד'.
כילד גדל גם בבייתם של סבא צבי זאב וסבתא אסתר מלכה זיסק ז"ל,
שם סבתא פינקה אותו במאכלים טעימים וסבא לימד אותו להתפלל.

כמו כן גם בילה רבות בביתנו. בעיקר עם שמעון,
אשר הם היו כמעט באותו גיל.
אריה היה מבוגר משמעון בחמישה חודשים.
בחג פורים היינו מצטלמים יחד מחופשים בחנות "פוטו יעקב" במרכז גילת.

התפלל כילד בבית הכנסת "קדושי יאסי".
שבת "הבר מצווה" הייתה כנראה בפרשת "כי תשא" בספר שמות.
טוביה ברקמן ז"ל ממתפללי "קדושי אושוויץ" לימד אותו ל"בר המצווה".
למד בבית הספר "צאלים".
בתיכון למד אלקטרוניקה, מכשור ובקרה במקיף ו'.
כנער היה חובב צילום.
בביתו הייתה מעבדה לפיתוח תמונות של שחור לבן.
כילד אהב לבקר אצל המשפחה(מצד אמא דבורה ז"ל) באשדוד.
התגייס לצה"ל, תחילה ליחידת נ"מ של חיל האוויר.
לאחר מכן היה קצין בחיל התחזוקה.
השתחרר בגיל 28 בדרגת סגן אלוף.
בשנים האחרונות עבד בחברת "דוראד אנרגיה".
התחתן עם לידיה ונולדו להם ברוך השם שלושה ילדים:
אופיר, הדר ויובל וגם נכדים.
הלך לעולמו בתאריך: ז' בכסלו תשפ"ג(1.12.2022).
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין החדש בבאר שבע.
על מצבתו של אריה נכתב:
"פ"נ.
אבינו וסבנו היקר.
אריה(אריק) זיסק.
בן דורה(דבורה) וחיים ז"ל.
אבא וסבא אהוב משכיל ונבון.
החכמה מנת חלקך וההשכלה בעל חייך.
איש חסד של אמת.
רב פעלים ובעל תושייה.
לעד תחיה בתוכנו.
סמל גאוותנו.
נפטר ז' כסלו תשפ"ג.
1.12.2022- 22.3.1962.
"הנה נתתי לך לב חכם ונבון"
(מלכים א')."
"תהא נשמתו צרורה
בצרור החיים".
אמן.

אחה"צ קברנו חבר יקר,
בעל מקצע בחסד עליון
שידע לפתור כל בעיה בתחום התמחותו , תמיד שמח לסייע לכל מי שפנה אליו, באופן מהיר מקצועי
הגון וישר בכל התנהלותו
צער גדול לכל הסובבים אותו וכמובן למשפחתו החמה
תנחומי למשפחתו וצוות עובדיו
פרלמוטר יצחק

בצער עמוק אנו מודיעים על פטירתו של בעלי, אבינו, אחינו וסבי היקר, עובדיה כהן ז״ל.
היה איש טוב לב, ישר, אופטימי וחכם. רדף תמיד שלום וניסה להשכינו.
יהי זכרו ברוך!

בס"ד,
שבעים וחמש שנים לנפילתו של משה אליהו וינברגר ז"ל
מאת: ישראל זיסק

בנר חמישי של חנוכה מלאו שבעים וחמש שנים
לנפילתו של משה אליהו וינברגר ז"ל ב"קרב העשרה".
נולד בצ'כסלובקיה, בשנת תרפ"ד(1924)ליונה ויוסף.
כינויו היה אימי.
התחנך בבית ספוג תורה ודרך ארץ, חדור ברוח ציונית.
משה היה פעיל בתנועת "בני עקיבא" בהונגריה.
עלה ארצה בשנת תש"א.
למד בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל".
בגמר הלימודים עבר עם חברי הגרעין להכשרה בטירת צבי.
שם השתלם בנהיגה בטרקטור.
במשואות שבגוש, שימש כנהג משאי המשק.
מצרף מכתב שתורגם מהונגרית, שכתבה יונה וינברגר, אימו של אימי,
זמן קצר לפני נפילת בנה האהוב.
"ילדי היקרים.
אינני ישנה בלילות, כל הזמן אני חושבת על "אימי".
אני מאוד לא רגועה ממה שאני שומעת ברדיו.
בבוקר בזהירות רבה אני יוצאת ומקשיבה אם אין
איזו ידיעה על הנעשה בדרכים. הייתי רוצה
לשמוע מה שלומו. האם אין נהג אחר שיחליף אותו?
לא חייבים לצאת בחשיכה".
משה אליהו וינברגר עבד בחריצות ובמסירות.
היה קשור לחברים במשק.
איש שקט וצנוע ומוכן לכל משימה.
משה היה קורבננו היחיד במערכת גוש עציון.
ראשית קבורתו הייתה בכפר עציון.
בכ"ה בחשוון תש"י הועברו עצמותיו לקבורה בהר הרצל, יחד עם כל הרוגי גוש עציון.
יהי זכרו ברוך ו"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".

קרב העשרה:
כבר למחרת הכרזת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל,
מתחילות להגיע ידיעות על התנכלויות של ערבים לתחבורה בדרכי הארץ. נופלים חללים ראשונים.
מכוניות מגוש עציון ממשיכות לנסוע כרגיל אך עם ליווי של נוטרים.
הכביש לירושלים היה נתון לשליטה ערבית לכל אורכו.
הדרך צרה , מתפתלת בין הרים והייתה סיבה לדאגה.
ערביי הסביבה מוסתים לתקיפת היישובים.
המכה ניחתה ביום כ"ח בכסלו תש"ח, נר חמישי של חנוכה.
שיירה ובה ארבע מכוניות, שהובילה אספקה ומים מירושלים לגוש עציון,
ובה 26 אנשים, הותקפה בק"מ ה-15.
עשרה אנשים נהרגו, ביניהם חברנו משה וינברגר ז"ל.
כתב על כך דוד ניר ז"ל:
"הגיעו ימי חנוכה. נדמה כי שירת "מעוז צור" הושרה הפעם במשנה להט.
האם חזרו ימי המכבים? – "גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים"?
אור לנר חמישי של חנוכה- השמש כבר שקעה, המכונית טרם שבה.
חרדה מתגנבת ללב "מה היה לשיירה?"
מתקשרים לכפר עציון. אין תשובה מניחה את הדעת.
קצרי רוח מסתובבים החברים בחצר, אולי תיראה השיירה לעיניהם,
הלב מתפלל "הלוואי ושלום להם, אולי התאחרו ויבואו רק מחר?"
מדליקים את הנרות בחדר האוכל, ומתפזרים בחדרים.
מהרדיו אנו מתבשרים: "הותקפה שיירה בדרך לגוש עציון".
הושלך הס, אנו מקשיבים לשמות הקורבנות:
"שלום קרניאל, שלמה קלפהולץ, משה וינברגר ועוד ועוד.
עשרה במניין. שמות מוכרים, אנשים יקרים, חברים לעבודה
שהיית רגיל לראותם יום יום".
תמונת הפסיפס שבפוליש:
עם הקמת בית הכנסת בשנת תשכ"א(1961), הוחלט לקרוא ל"פוליש" על שמו של משה אליהו וינברגר ז"ל.
להלן דברים שנשא נחום לבבי ז"ל בעת חנוכת בית הכנסת:
"נזכור נא ביום זה את חברנו משה אליהו ז"ל, שהיה בין
עשרת נופלי השיירה בדרך מירושלים לגוש.
אולם הכניסה לבית הכנסת מוקדש לזכרו ויהיה לעד למסירות ללא חת".
גם תמונת הפסיפס המוצבת בכניסה לבית הכנסת, הוקדשה לזכרו.
היא עוצבה על ידי האומן חיים גולדברג ז"ל, גיסו של וינברגר.
מה רואים בתמונה?
בראש הפסיפס מופיעה עננה שחורה/אפורה לאות אבל/צער.
צריך לזכור שהפסיפס נעשה טרם חזרתנו לגוש עציון, הכל ממרחק הזמן של געגועים וכיסופים להר.
במקומות רבים בכל הציור מסודרות אבנים בצורת טרסות – מאפיין את אזור גוש עציון
העץ הגדול מימין בעל שני הגזעים מבטא מספר דברים:
– עץ האלון – סמל מובהק של הגוש
– גזע אחד שחור/בשלכת/יבש סמל לגוש שנחרב
– גזע שני מלבלב – סמל לישובים המתחדשים (משואות-יצחק, עין-צורים, רבדים וניר עציון).
משמאל לגזע פרח נבול – הגוש שנפל, החברים שנפלו
מימין לגזע פרחים צעירים חדשים – הישובים המתחדשים, הדורות הצעירים במדינת ישראל.
משמאל לעץ ארבע גבעות – סמל לארבעת הקיבוצים בהר, גם הם כביכול מרחפים כי אינם כבר, ומתחתם הרבה גבעות חדשות עם נטיעות צעירות.

שני אחיינים נקראו על שמו של משה אליהו וינברגר ז"ל:
אליק אברמוביץ ז"ל(נפטר לפני כשלוש שנים), בנה של אחותו יהודית ז"ל
ויבדל"א משה הכרמי, בנו של אחיו שמואל ז"ל.

"הוא היה קורבננו היחיד
ובצער האבדה ובכאב.
נכלמנו- ורבה המבוכה שבלב.
במה זה זכינו לעמוד בקרבות,
בזוועות ובשבי.
והוא היה יחידי-
כפרתנו?!"
רחל דורון

מקורות:
ארכיון המשק.
קלסר יובל למשואות.
הספר "בלבב שלם".
ברצוני להודות:
הדס גילן-בן צבי,
משה הכרמי,
ובני בשן.

בצער רב אנו מודעים על פטירתו של האיש היקר עזרא כהן בתאריך 23/12/22 תהי מנוחתו עדן.

אמיר עוז מנחם את אבי לוזון במות אביו ז"ל ומשתתף בצער המשפחה

במלאת 25 שנה ללכתו מאיתנו, זוכרים אותו באהבה ובגעגועים אין קץ בניו דני ורפי, כלותיו מירה ורותי, נכדותיו ונכדיו, וכל בני ביתם.

בצער רב אנו מודעים על פטירתו של רס"ר סעיד דרווזי אשר שימש מנהל המחלקה למעקב באזור קלקיליה. תהי מנוחתו עדן.

אמיר עוז מנחם את אביב סנסל במות אביו ז"ל ומשתתף בצער המשפחה

משתתפים באבלו הכבד של ידידנו ערן במות האח ומשתתפים באבלה הכבד של המשפחה

ד"ר אסנת לבציון קורח – מנהלת המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), אילן יפתח – מנהל אדמניסטרטיבי, הנהלת המרכז הרפואי שמיר, יאיר שמיר – יו"ר אגודת ידידי שמיר וסיגל אדר – מנכ"לית אגודת ידידי שמיר
מנחמים את משפחת שחם על פטירת
יקירם
ומשתתפים בצער המשפחה – רעייתו דליה, ילדיו: ליאת, ברקת, עמית ובני ביתם, אחיו: מרים משה, יעקב שחם ובני ביתם.
המנוח היה תומך וידיד אמת וותיק של המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא)

אמיר עוז מנחם את עו"ד לירז חקמון במות
אביה ז"ל
ומשתתף בצער המשפחה

אמיר עוז מנחם את איתי בארי במות אמו ז״ל ומשתתף בצער המשפחה

אמיר עוז מנחם את כפיר צוקרל במות אביו ז"ל ומשתתף בצער המשפחה