חבורת הר איתן אבלה ומנחמת את עדנה ומשפחת דגן על מות יקירם.
האוניברסיטה העברית בירושלים והפקולטה לרפואה אבלות ומנחמות אתה משפחה על מות יקירם.
חבורת הר איתן אבלה ומנחמת את עדנה ומשפחת דגן על מות יקירם.
האוניברסיטה העברית בירושלים והפקולטה לרפואה אבלות ומנחמות אתה משפחה על מות יקירם.
8 תגובות
דיגן, מאוסטרליה הרחוקה קיבלנו הלם אני ועירית לשמוע על לכתך, תמיד היית בליבנו ותמיד תשאר, הילד הפולני והנשמה הגדולה. תנחומים למשפחה.
אני מכיר את דיגן שנים רבות בחודשים האחרונים זכיתי לפגוש אותו מספר פעמים מצער מאד הלך מאיתנו אדם סופר חיובי
אני משתתף בצער המשפחה
מכירה את דיגן מהתקופה בה למדנו בתיכון בצפת. אח"כ נפגשנו פה ושם בירושלים. אדם חם ומקסים עם לב ענק. מאוד מאוד עצוב
עדיין מתקשה להאמין שדיגן כבר לא איתנו , איש מדהים רק לפני חודש טיילנו ביחד בקיבוץ גשר הזיו והסביבה , תמיד אופטימי , ידע להשתטות לשמח ולהצחיק את כולם . סופי השבוע שהיה מארגן באכסניות הנוער ברחבי הארץ היו חוויה בלתי נשכחת .
לא אשכח אותו לעולם .
לעדנה ולמשפחה איתכם בכאבכם
חיי בפקולטה היו נעימים בזכותו של דיגן. ולא רק בשל עבודתו המסורה. התרומה העיקרית של דיגן הייתה בחביבות הגדולה שהפגין כלפי. בשל ה"הצחוקים" שהחלפנו לעיתים מזומנות במשך עשרות שנות השהות שלנו יחד בפקולטה. והכל התחיל בטרמפ בתחילת שנות התשעים. עצרתי לחייל מילואים בבניין הממשל בחברון (על הכביש הישן לגוש עציון בסמוך למחנה הפליטים דהיישה). בשיחה גילינו כי אנו עובדים באותו מקום ושנינו משרתים במילואים במעגלים נושקים. הטרמפ עד סמוך לביתו השאיר עליו רושם עז. מיני אז תמיד הזכיר לי זאת. אף פעם לא הבנתי מה היה מיוחד כ"כ. כחלוף השנים הבנתי. דיגן ידע להכיר ולהוקיר טובה גם אם פעוטה. זו מידה של איש גדול. אהבתי לקרוא לו ירחמי-אל. למה האל לא ריחם על משפחתו? שאלה שאין לה מענה. יש בי רק אמונה שדיגן הלך עם חיוך, מצפה מאיתנו שנמשיך לחייך כל פעם שניזכר בו.
ממש בהלם ..אשתי שרה ואני שכה היכרנו והתפעלנו מאישיותו ופועלו. הקשר אליו היה דרך חברים טובים עמוס ותקוה. שמענו ומאד התרשמנו מסיפור חייו אותו העלה ברשת ובמיוחד גלגוליו כילד ונער לאחר השואה ..
אין ניחומים, יהא זכרו ברוך.
אני בהלם מוחלט. דיגן ואני הכרנו בשרות הסדיר בבה"ד 7 ושמרנו על קשר במשך השנים עת היינו נפגשים מידי פעם במכון הבין אוניברסיטאי באילת. חוש ההומור, האישיות הקורנת, חברות, חום אנושי נדיר ומעל לכל ניסיון חיים זה היה דיגן. אישיות כובשת, רבת פעלים בכל תחום, סיפור חיים נדיר, חיות מופלאה, שמחת חיים, הכל, הכל היה בדיגן. תמיד אמר "אני שטוטניק" – אולי גם הפעם עשה לנו "תרגיל" ולא באמת נדם לנצח?
הלם גדול, אמנם הרבה שנים לא ראיתי את דיגן היקר, אין ספק בעת עבודתי באוניברסיטה היה בין הבודדים שהפגין חיוניות, מלא חיים, אנרגיות וצחוק, תמיד דיבר עם כולם בגובה העיניים, אדם חביב שיהיה ודאי חסר להמון אנשים, תנחומים!