יוסף הוניג ז"ל

לזכרו של יוסף הוניג ז"ל.
מאת: ישראל זיסק
"לכבוד הח' יוסף הוניג, משואות יצחק.
הנדון: יום העצמאות.
אנו מודים לך ולחברי המקהלה
עבור הופעתכם הנאה בחגיגת
יום העצמאות האזורית.
תוך מאמץ מיוחד ולמרות קשיים
ארגונים תרמתם להצלחת החגיגה כולה.
בברכה,
משה מושקוביץ
ראש המועצה".
מכתב מתאריך: י"ג באייר תשי"ז, 1957.

בעקבות המעבר מקיבוץ למושב שיתופי,
וכמו משפחות נוספות מקיבוצים שונים של תנועת הקיבוץ הדתי,
הצטרפה למשואות יצחק גם משפחת יוסף וגרטרוד הוניג עם שלושת ילדיהם: ידידיה, יהודית ואילנה.
הם גרו בבית שקבלו לאחר מכן משפחת שמעון ז"ל ומרים תבדל"א לזר.
יוסף ז"ל נולד בשנת תרפ"ב-1922 בווינה שבאוסטריה.
בגיל 17 נתפס על ידי הגסטפו, אבל ניצל בנס וברח לאנגליה.
בחורף תש"ח-1947 עלה ארצה יחד עם אשתו ובנו ידידיה.
התחנה הראשונה הייתה קיבוץ יבנה.
במלחמת העצמאות נלחם בגבעה 69 עם גדוד של חטיבת גבעתי.
בשנת תש"ט-1949 עלה עם חבריו לגליל התחתון להקים את קיבוץ לביא.
בתקופת ההכשרה והקמת הקיבוץ התגלו כישוריו המוזיקליים
והוא הקים מקהלה של חברי הקיבוץ. כמו כן נשלח לקורס מנצחי מקהלות של קיבוצי האזור.
בשנת תשי"ד-1954 הצטרפה משפחת הוניג למשואות יצחק.
שם המשיך לנצח על המקהלה של המשק
ועל מקהלת הקיבוץ הדתי של קיבוצי הדרום ( יבנה, עין צורים ומשואות יצחק).
יוסף הוניג ז"ל עבד במשק כרפתן, כמרכז משק וכחבר וועדת חינוך.
בשנת תשכ"ו-1966, המשפחה עזבה את המשק ועברה למרכז שפירא,
שם עבד יוסף בהנהלת התיכון וכמנהל מחלקת
חינוך של המועצה שפיר.
הלך לעולמו בשנת תשנ"ז-1997 והוא בן 75.
"תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
אמן.

מקהלת משואות יצחק:
עיתון "הצופה" מחודש אייר של שנת תשי"ז-1957, דיווח על חגיגות יום העצמאות באבן שמואל:
"ביום העצמאות אחר הצהריים התכנסו כאלף תושבי האזור בכדי להשתתף בחגיגה האזורית
במרכז הכפרי החדש "אבן שמואל". בחלק האמנותי השמיעה מקהלת משואות יצחק בניצוחו של יוסף הוניג".

מאמצע שנות החמישים ועד סוף שנות השישים היתה מקהלה של חברות וחברי המשק שמנצחה היה כאמור יוסף הוניג ז"ל.
המקהלה התכנסה מידי שבוע וכן שרה להנאתה גם בשבתות.
החזרות התקיימו ב- "אולם הקולנע" או ב"חדר הקריאה",
המקהלה קיימה הופעות בעיקר באירועים פנימיים וחגיגיים של המשק.
יהודה אורן מספר: "כילד אהבתי מאד לבוא ולשמוע את החזרות בשבתות,
זה למעשה היה אחד ממופעי הבידור היחידים שהיו לנו אז".
בין חבריה היו:
חנה באום,
מרים חורש,
יסכה ברטפלד,
ציטה בן טל,
יפה קליין,
מרדכי גלבוע,
אהרון המר,
שמעון שילה,
אלי אליפז,
אהרון פורת,
ויהודה שפייר ז"ל
ויבדל"א:
יהודית שילה,
רחל דורון,
רבקלה נדיבי,
חדווה בן-ישר,
רחל סוקל,
חנה גלבוע,
יצחק וילדשטיין
ומאיר באום.
המקהלה שרה יצירות קלאסיות, שירים עבריים, קטעי תפילה ועוד.
להלן מקבץ משמות השירים:
1. "עמק".
מלים: רפאל אלירז.
לחן: מרק לברי.
2. "עגבניה".
מילים: יהודה קרני.
לחן: יואל אנגל.
3. "אומן ושוליה".
מלים: יוהן קונרד גרובל.
לחן: קרל פרידריך צלטר.
תרגום לעברית: אהרון אשמן.
4. "אשא עיני אל ההרים",
לפי מנגינת מנדלסון.
5. "זכרתי לך חסד נעוריך"("הבן יקיר לי אפרים"),
ועוד.
בסוף שנות השבעים נוסדה מקהלה עם מנצחת מכפר מרדכי,
מיכל זילבר ז"ל. למקהלה הזו קראו: "מיפעם", שזה היה
ראשי תיבות של: משואות, עין צורים, מרכז שפירא,
ניר גלים ובני דרום.

בנוסף ובלי קשר, קמו קבוצות שירה במטרה לשיר
באירוע מסויים ובאופן חד פעמי. קבוצה כזו היא לדוגמא
בצילום בו השרים מופיעים בחנוכת בית הכנסת בשנת תשכ"א-1961
ולאחר ההרחבה הראשונה בשנת תשל"ז-1976.

"הוֹי, הוֹי, הוֹי!
אַרְצֵנוּ עֲנִיָּה.
זַמְּרִי נִשְׁמַת כָּל חַי
שִׁירַת עַגְבָנִיָּה.

עַגְבָנִיָּה, עַגְבָנִיָּה!
אֶתְמוֹל רַק בָּאנוּ בָּאֳנִיָּה,
וּכְבָר נִשְׁקַפְתְּ מֵחֲמִיצָה
וּמִסָּלָט וּמִקְּצִיצָה –
גִּילָה, רִנָּה, חֶדְוָה, דִּיצָה,
וּמִסָּלָט וּמִקְּצִיצָה".
ציטוט מתוך שיר "העגבניה".