המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ב' ה- 04.01.16, בשעה 14.00, בית עלמין קיבוץ יגור.
יושבים שבעה בבית המנוח, רחוב בירם 1, חיפה.
ארגון הסגל האקדמי הבכיר של אוניברסיטת חיפה אבל ומנחם את בנו ד"ר אריק מורן, חבר הארגון מהחוג ללימודי אסיה בפקולטה למדעי הרוח, והמשפחה על מות יקירם.
המנוח היה חבר בארגון.
מכללת אלקאסמי ופרופ' בשאר סעד, נשיא המכללה, מנחמים את משפחת מורן על מות יקירם.
המנוח היה חבר המועצה האקדמית העליונה של המכללה.
35 תגובות
נזכור דמותו של גדי מורן בסנדלים ומכנסיים קצרים, בקיץ ובחורף, הולך ברגל לאוניברסיטה.
גם אני זוכר אותו כך בגבעת רם בירושלים, בסנדלים תנכיות ובמכנסי חאקי קצרים, בחורף ובקיץ. יום אחד, בצהרים, במנזה, היה שם לארוחת צהרים וגם המטכ"ל, כולל הרמטכ"ל. נראה שהיו באוניברסיטה ביום עיון. כל המטכ"ל, רב אלוף, אלופים, כתפיים עמוסות בדרגות בכירות, נגשו לגדי מורן, סטודנט מהשורה, בסנדלים ומכנסיים קצרים. תמונה מדהימה שלא ניתנת להימחק.
גדי המתמטיקאי המחונן, קיבוצניק בנשמתו, ענו ואוהב בריות, אבדה כבדה למשפחה ולחברים אוניברסיטת חיפה.
תנחומים ממשפחת פרופ' לב ברוטמן ז"ל. גדי האהוב, היה ידיד אמת, צנוע וענו בכל רמח איבריו. נעים הליכות. אהב לתרגם שירה יחד עם פרופ' לב ברוטמן, ולהיכנס לניואנסים של השפה והתרגום. יהי זכרו ברוך!
אסתרק׳ה והמשפחה,
תנחומים, איזו מכה, כל כך הרבה זכרונות משותפים. חטיבת בני הקבוץ, צה״ל, אוניברסיטה, מעונות סטודנטים, פסטיבל אבו גוש, הרבה מוזיקה, סיפורים ביום ובלילה, כנס משה פלאטו חברים משותפים. ובכלל איזו שנה נוראה עוברת עלינו. בחודש יוני האחרון איבדתי את אשתי כרמלה ועכשיו גדי. שלא תדעו עוד צער,
ישי אבישי
גדי , מה שרואים זה מה שיש. הכל מענין, הכל ראוי לתשומת לב. האוהב והמאהב של קיבוץ נעוריו, יגור. כל חג כל אירוע, המקהלה בפסח. מאיר פנים לכולם, לעולם לא מתנשא ושואל על הכל. חרד להיסטוריה שמתמסמסת בין האצבעות, חרד להציל שירים שנשכחו. זהו, בלי קלישאות בלי אמירות נדושות, אתה ורמי שרויים איתי
אסתרקה, בלהה, שלמה וכל בני המשפחות,
כואבת ועצובה איתכם על לכתו הפתאומית של גדי.
גדי והעיירה ברסטיצ'קה תמיד מחברת ומחזירה אותי לשורשים.
בכל מפגש עם גדי, בבית הורי ז"ל ביגור, או כל הזדמנות שנפגשנו תמיד סיפר במלוא הידע וההתלהבות על ההיסטוריה של העיירה, חקר והתעניין ללא לאות. כאשר ישב עם אמי, כולה קרנה מאושר.
גדי היה אדם כלבבי, חברותי, אוהב שירה ואוהב לשיר. כמה נהנתי לבוא ליגור ולפגוש אותו בחד"א, בליל הסדר, בחגי המשק ובכלל.
שיחתי האחרונה איתו היתה בטלפון, כאשר התקשר אלי, לנחם על מותו של חיים, באוקטובר 2015.
בלחיצת יד חמה וחזקה.
ציפה מיכאלי.
לאסתרקה, לבלהה ולמשפחה,
בתדהמה ובצער נודע לנו על מותו של גדי. תמיד נזכור את שנות ידידותנו באהבה ובהערכה. אנחנו מבקשים לחזק אתכם בצערכם.
תרצה ויעקב וינר
גדי – אח גדול של שלמה בן-כיתתי.
רק לפני שבוע וחצי, ביום ד' 23.12.15 בא בבוקר לאירועי "יום הוותיק" ביגור, כהרגלו מדי שנה. התבדח עם כולנו והתעניין בכולנו ושאל למה אחיו הצעיר לא הגיע.
גדי עבר עם הטלפון ה"חכם" שלו בין כל הנוכחים וצילם את כולנו למזכרת תוך שהוא סוחט מאיתנו חיוכים וצחוקים. ועכשיו – למי תישאר המזכרת הזו?
קשה לתפוס שאדם שאך-זה פגשת בו מלא חיים וחיוניות – פתאום איננו!!!
אז אצלי יישמר המיפגש האחרון הזה ביום הוותיק האחרון כמזכרת חיה. והלב כואב!
לאסתר היקרה, למשפחה ולילדים, כואבים איתכם את לכתו הפתאומי של גדי ז"ל – אדם יקר שלנו, שהוא משמכמו ומעלה, סמן לסבלנות ובעל רוח וחוכמה. תחושת האובדן שלנו היא עמוקה ולא תשתקם במהרה, ואנו מחזקים אתכם בשעה קשה זו.
זכרו לא יישכח לעולם בבירם.
גדי שכנע אותי לפני שבוע לבוא איתו לכנס בבית השיטה ב 14 לחודש .הבטחתי לו ואני נוהג לקיים הבטחות …אבל גדי איננו וזה בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת . גדי מבוגר ממני בחודש אבל צעיר ממני ב 50 שנה . צעיר לנצח ,עם כל היתרונות וכל החסרונות של צעירים שלא מזדקנים לעולם.חבר טוב,חכם,שובב,מצחיק,רציני,מתעניין בכנות ,סקרן ללא לאות. קראתי לו גוגל כי יכולת הזכרון שלו הדהימה אותי כל פעם מחדש .לפעמים חשבתי שאתה זוכר יותר ממה שאתה יודע. והיכולת לייצר קשרים בין זכרונות שלכאורה אין בהם קשר…מה יש לנו בזיקנתנו מלבד משפחתנו וידידים ספורים ? מהמעט הזה חסר מעכשיו הרבה. גדי בלי יגור איננו אותו גדי,אבל גם יגור ללא גדי איננה אותה יגור .אנחנו היינו חלק מגדי וגדי היה,ויישאר,חלק מאתנו .
בצער רב נודע לי על לכתו של גדי ז״ל.
לא הייתי חבר של גדי. אבל, השתלבו דרכנו מספר פעמים במהלך השנים. כשהייתי סטודנט בגבעת רם בשנות השישים, גדי היה ידוע בלבושו המיוחד, מכנסיים קצרים וסנדלים תנ״כיות, בקיץ ובחורף. וכשלא היה לו היכן לגור הוא ישן בשיטת המיטה החמה במעונות הסטודנטים. זכור לי ערב אחד, גדי דופק בדלת חדרי ושואל אם המיטה של שותפי לחדר פנויה,עניתי לו שכן. ואז, גדי הלך לקצה המסדרון, התקלח, לבש פנג׳מה ובא לישון במיטה הפנויה. כזה היה גדי. תלמיד מבריק שעזר לכל מי ששאל אותו על חומר הלימוד.
לימים, לפני כעשר שנים פגשתי אותו בארוע משפחתי של חברים שלי, והסתבר לי שבתו נשואה לבנם הבכור. אני משתתף בצערכם הרב על האובדן של גדי. אדם מיוחד במינו.
כשולטר, אביו של גדי, היה בא לבקר בירושלים, גדי היה עובר בין החדרים כדי לחפש מיטה לא רק לעצמו, גם לאביו. שנה לפני כן, כשגרנו בבית הסטודנט ברחוב הפלמ״ח, גדי היה מבלה הרבה מזמנו ליד הטלפון הציבורי בכניסה לבנין. שם פגשתי אותו לראשונה. אני זוכר שהיה שותה תה מארלנמאיר (כוס גדולה מזכוכית דקה שנלקחה מהמעבדה לכימיה. כששאלתי אותו מדוע, הוא השיב: ״אני לא שותה מאצבעונים״.
בצער עמוק ובתדהמה קיבלנו, אני וחברי ד"ר עלי עותמן את הידיעה על מותו של מורנו וחברנו פרופ גדי מורן, איש יקר, מורה נחמד, נשמה טובה, תמיד שאל והתעניין, ולא שכח תלמידים שלו, לא הבדיל בין יהודי וערבי, היה שואל כמה אחים אתם בבית, במה עוסק אבא, איך קוראים לאחיות, זוכר אותות יום אחד, מטייל עם ילדיו קטנים היו, עובר דרך הכפר כאבול, שאל איפה אני גר, בא אלי הביתה, ישב שאל, התעניין בנוף ובכפר, איך מגיעים, לאן מובילות הדרכים. אם יחיו כאן ערבים ויהודים בשלום ובחיבה, גדי מורן יהיה סמל ומופת. פעם אחרונה שראיתי אותו היתה לפני שנתיים, ליד תחנת האוטובוס באוניבירסיטת חיפה, הוא כבר יצא לגימלאות, אבל האוניבירסיטה היתה בנשמה שלו. חיבקתי אותו ונישקתי… אני חייב לו הרבה עזרה ותמיכה ועידוד, כמו אנשים אחרים שהוא טיפח … נזכור אותך לעד גדי …
נדהמנו לשמוע על לכתו ללא עת של גדי. בשנים האחרונות גדי לא החמיץ שום מפגש שערכנו לזכרו של מוישה ויזל, שמחנו לקחת אותו איתנו למפגשים. בזכותו לא השתעממנו כל הדרך. הכל עניין אותו. בכל נושא שרק עלה גילה בקיאות מדהימה. הקסים אותנו בפשטות הליכותיו, במסירותו לכל מה שהיה קשור בסיירת הצנחנים, אדם נהדר, חבל !!!
משתתפים בצערכם העמוק.
מימי ומיכה פירן והחברים של משה ויזל.
שמענו באוסטרליה הרחוקה על מותו של גדי. גדי היה המתרגל שלי במתמטיקה באוניברסיטה בירושלים, ומאז לא ניתק הקשר. הוא היה איש שיח מרתק, שלט בכל נבכי משפחת ווייסמן, איש הארץ במלוא מובן המילה, ופשוט איש טוב ונחמד. תנחומינו לאסתרק'ה ולילדים
•••
גם אני הייתי מאלה ששמו לב לראשונה לגדי בזכות המכנסיים הקצרים והסנדלים שהסתובב בהם בקמפוס גבעת רם בחורף הירושלמי. היה זה לאחר שחזרתי משלוש שנות שהות בארה"ב לאחר הדוקטורט, וגדי היה אז תלמיד לתואר שני או שלישי. ומאז כמובן שהיינו בקשר כל הזמן, אמנם לאו דווקא הדוק. אני זוכר כיצד, בזמן ביקור בארץ של מקהלת מדינת קונגו (אז בשלטון מובוטו) גדי, שבאופן אופייני הכיר את אנשי המקהלה, ארגן הופעה שלהם במכון למתימטיקה. אני הבאתי להופעה את בתי בת השלוש או ארבע, וכתוצאה מכך נאלצתי לבלות את רוב הזמן מחוץ לאולם, שהילדה לא תפריע. מותו הפתאומי היכה את כולנו בתדהמה. מסתבר שדברים רבים לא ידעתי אודותיו, למשל את עניינו בתרגום שירים, שהוזכר בתגובות כאן. יהי זכרו ברוך.
לאסתרקה היקרה
שמענו בתדהמה על מותו של גדי. אבדה כואבת וקשה. איתך באבלך יהושע ומרים רזק
רק הרגע למדתי על מותו של גדי – ידיד אמת יקר וטוב. מאז שאני זוכר, לפחות פעם בשנה היה מתייצב במשרדי במנהאטן, ללא התראה מוקדמת, ללא בדיקה אם אני בכלל שם, ותמיד במכנסיים קצרים נוסח יגור (משמעת לא הרבה מתחת למפשעת)ותמיד עם זכרונות, שמות, וסיפורים על מוסיקה – קלסית ושירי א"י. לפני 4 חודשים בדיוק גדי היה באוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה. מידיעה ב פייסבוק נודע לו שיורם טהרלב מופיע עם הקוורטט שלנו בניו-יורק. במהלך שנראה לי מטורף לחלוטין, עלה גדי על רכבת ממונטריאול ונסע 10 שעות על מנת להיות בקונצרט. אני כה התרגשתי ממעשה מטורף זה, שסיפרתי זאת לקהל הרב שמלא את האולם. גדי היה עבורי קשר ישיר ליגור, למוסיקה, לכל מה שטוב, יפה,צודק, נכון, ובעיקר – לחברות אמיצה של "אנחנו מאותו הכפר." כה תחסר לי ידיד אמת חכם וטוב.
מיקי שלום,
סליחה על התגובה המאוחרת. שמחנו והתרגשנו על הרשימה שלך באבלים. חווינו את המילים שלך כנותנות תיאור נאמן של גדי עם דרישת שלום טרייה מהקיץ האחרון. במבט לאחור יש נחמה בכך שה"נסיעה המטורפת" של גדי לניו יורק היתה מעין פרידה ואמירת שלום.
אנחנו עורכים אזכרה ב-19 לפברואר בבית העלמין בקיבוץ יגור, והיינו רוצים להקריא את מה שכתבת ליד הקבר על ידי אריק הבן.
מקוים שזה מקובל עליך.
מאיתנו,
אסתרקה והילדים
ליאיר והמשפחה,
תנחומים, שלא תדעו עוד צער.
מאיריס ואמיר (השכנים ממונטריאול)
יאיר והמשפחה –
תנחומי על האבידה הקשה. נפגשתי במקרה עם אביך לפני כחודש ודיברנו בין השאר על קורותיך בקנדה ועל ימים עברו. אדם כה מלא במרץ ושמחת חיים פוגשים לעיתים רחוקות.
שלא תדעו עוד צער,
עופר שטריכמן
לאסתר ולמשפחה,
נדהמתי לשמוע על מותו ועל נסיבות מותו של גדי מורן.
נפגשנו לראשונה כשהדרכנו במקביל טיולי בני קיבוצים במדבר יהודה.
גדי הגיע אלי לתל אביב ביום שעזב את קיבוץ יגור, בדרכו לעבודה בנאות הכיכר והחלטה ללכת ללכת ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית. שמרנו על קשר מזדמן במפגשים, בטיולים משותפים וב-1977 בילינו בהפלגה במפרשית, בסירה הישראלית הראשונה שביקרה בטוניס וזכתה בקבלת פנים חמה ונעימה.
גדי היה חבר בעל זיכרון מדהים, איש טבע אמיתי, מפתיע ברמת הפרטים שידע להעלות.
גדי יחסר לרבים.
משתתפים בצערכם.
עדנה ורפי לרמן,
בכאב רב ובצער עמוק נפלה עלינו ההודעה המרה על מותו הפתאומי של פרופסור גדי מורן. בשבילי גדי הוא מורה הדרך לכל החיים, היה המנחה הרציני מאוד בגלל אהבתו העצומה למתמטיקה, התומך והמעודד והמחזק עם חיוך רחב ויחס אנושי שאין כמוהו. פרופסור גדי , בגלל הנחמדות והלב הטוב שלו, זכה לאהדה גדולה, לאהבה ולכבוד רב מצד תלמידיו שראו בו מרצה מחונן האוהב את המתמטיקה, מלמד מכל הלב ואוהב את תלמידיו ורוצה שיצליחו ובגדול.
גדי אהב לטייל בארץ. אמר לי פעם, כי הוא עלה כמעט לכל פסגת הר בארץ. ספר לי הרבה על טיולים שלו באזור סכנין איפה שאני גר, ותאר לי מסלולים יפים בהרים. גדי לא הבדיל בין סטודנט ערבי לסטודנט יהודי. כל הסטודנטים הערבים שלמדו מתמטיקה העריכו מאוד את גדי. כולם זוכרים אותו כמתמטיקאי גאון עם הרבה הומניות כלפיהם.
החיים של בני האדם הם קצרים, אבל החיים של נשמתו של גדי אינסופית בגלל העשייה העצומה שלו במדע ובפעילויותיו החברתיות והאנושיות.
אזכור אותך גדי לכל החיים כחבר וכמורה ומנחה באהבה ובהערכה ובכבוד.
יהיה זכרך ברוך
בהלווייה של גדי מורן, לאחר הטקס, ניגש עמי יבור את אסתרקה ואורי מורן וסיפר שגדי, כאשר הגיע לחגוג עמו נר של חנוכה האחרון הסביר לו בהתלהבות גדולה פתרון של משפט פיתגורס. בעודו בוכה (עמי) התבונן באסתרקה ואמר: "את יותר חזקה ממני".
אני מביא כאן מילים ששלחתי לסגל אונ׳ חיפה אך למען המשפחה אני שולח את זה שוב.
על שמעו של גדי שמעתי מאחיו שלמה שהנחה אותי למסטר בטכניון.
את גדי ניתן היה לפגוש בצמתים שונות ומגוונות. מועדון הסרט הטוב באוניברסיטה – גדי שם. כנס לציון 200 שנה להולדת דרווין – כנ״ל. עוד כנס באבולוציה – מסתבר שגדי הוא חותן של אחד המרצים המרכזיים (מה שעזר להביא את אותו מרצה). וכמובן הסמינרים בקומבינטוריקה. גדי כמעט תמיד שם ומעורה בכל הפרטים. אני מניח שכל מי שהכיר את גדי יכול להוסיף עוד דוגמאות שכאלה…
גדי הוא גם כתובת תמידית לסיפורים (או יותר נכון – לפרטים נוספים) מאותה ארץ ישראל של פעם. וברובם הוא גם משולב אישית (רצח יאיר פלד שגדי החליפו, מעלה עוזי במדבר יהודה, סיפורים מההתיישבות בעמק (כולל עיירות המוצא באירופה), ועוד ועוד).
אסיים בסיפור מהימים האחרונים, טיפוסי להפליא. הוזמננו כאן בלוס אנג׳לס להדלקת נרות בוואלי. מתפתחת שיחה עם אדם שסיים דוקטורט במתמטיקה בירושלים בראשית שנות השבעים. והוא מציין שמות שהוא זוכר וכן גם את גדי. מיד אני שולח מייל לגדי (עם כותרת ״עולם קטן״). גדי חוזר אלי וכמובן שהוא זוכר ומיודד עם הבחור ואשתו וכמובן גם מזמינם לבקר. הבחור, מתעניין כיום בהבטים מתמטיים של ביולוגיה מערכתית ומכיר חוקר מוביל מהתחום ממכון וייצמן. אני מעדכנו שאותו חוקר, נשוי לביתו של גדי. ונכון… אותו חוקר הוא אותו חתנו של גדי מראשית הסיפור.
גם כן כל כך טיפוסי לסיפורים של גדי – כל המעגלים נסגרים בסוף ואיכשהו גדי הוא חוליה באחד המעגלים.
קשה לקבל הודעה כל כך קשה כמה ימים אחר כך
הצטערנו מאוד לשמוע על מותו הפתאומי של גדי.
הכרנו אותו במשך שנים ארוכות בבואו בנאמנות והתמדה
למפגשי הזכרון למשה ויזל, באתר שבנוב,
השתתפותו במפגשים אלה היתה עם הרבה כבוד והערכה לחבר שנפל
ועם התייחסות מאוד אישית לקרובים ובני המשפחה.
נוצרו בינינו קשרי ידידות אמיתיים בזכות אישיותו המיוחדת, עם יחס אישי
ומאוד חברי לכל אחד. הוא יחסר לנו מאוד כחבר וידיד נאמן.
אין הרבה אנשים כאלה…..
אנחנו משתתפים מכל הלב בצערכם העמוק.
דורון ועדה ילון
קיבוץ עין המפרץ
מאד הצטערתי לשמוע על מותו של גדי. גדי מורן היה אדם נפלא ומתמטיקאי נפלא. תמיד שמחתי לפגוש אותו והנוכחות שלו תמיד הוסיפה צבע מיוחד ושמח לארועים המתמטיים. לעיתים סיפר לי על בן דודי דב קלעי שהיה חבר מימי הצבא. עמיתי מנחם מגידור והמנחה שלי לדוקטוראט מיכה פרלס היו מספרים על גדי באהבה ובהערכה ואפילו בקמצוץ של הערצה. יהי זכרו ברוך.
לאסתרקה, בלהה, שלמה וכל בני-המשפחה,
רק היום נודע לי כאן בוואשיגטון על מותו הפתאומי של גדי שלכם וכולי צער וכאב. גדי היה כה מקורב אלינו מילדות עכב קשרי המשפחות שלנו ביגור. אך גם משך כל השנים בביקורי בארץ יצא לי להיפגש עם גדי בעיקר ביגור וכל פגישה איתו היתה בבחינת הנאה והעשרה רוחנית. כל הכותבים פה הצליחו לבטא ולשקף את המיוחדות שהייתה בגדי. דמות כה חד-פעמית כמו שאומרים.
צר לי ואני משתתפת איתכם בכאבכם הגדול. יהי זכרו ברוך.
התמונה האחרונה של גדי: קשת מעל הכרמל הצפוני
בטיולו האחרון לחוף עתלית גדי צילם כ30 תמונות, שלמרבה המזל נשמרו באייפון המנופץ שהוחזר למשפחה. מצורפת התמונה האחרונה שצילם זמן קצר (שתי שניות?) לפני שנפגע. התמונה צולמה ליד גשר הרכבת שמעל נחל אורן במבט צפונה. במרכזה קשת מעל הכרמל הצפוני. קשת זו מופיעה גם במספר תמונות שצילם קודם לכן באותו טיול.
שלום שלמה, אני מבין שאתה אחיו של גדי. אני (יורם) הייתי המנחם השני באתר. בויקיפדיה על גדי מורןישנו המשפט הבא: "בינואר 2016 נהרג בתאונת דרכים על ידי רכבת כאשר היה בדרכו לצלם את גלי הים ביום חורפי.[דרוש מקור]".נסיתי ללא הצלחה למצוא פרטים על האירוע בעיתונות המודפסת וברשת – באתר שמרכז מידע על תאונות דרכים. האם תוכל להוסיף פרטים אחדים על האסון ומה קרה שם. הכאב והצער על האסון הם ללא שיעור. אבל, כמוקיר את זכרו של גדי אני מבקש להבין מה קרה לו בדקות האחרונות בחייו.
שלום יורם ותודה על ההודעה שלך. אני אכן אחיו של גדי.
עדיין לא קיבלנו את תוצאות החקירה על נסיבות התאונה. אני מקווה שנקבל אותן בקרוב.
כל שיש בידינו הוא התמונות שצילם בטיולו האחרון. אם אתה מעוניין אשמח להעביר לך במייל לינק לתמונות ופרטים נוספים. אשמח גם לקבל ממך מידע\זכרונות נוספים על גדי. כתובת המייל שלי היא
Moran at cs.technion.ac.il
נודע לי במאוחר על מותו של גדי. הידיעה הממתני. מדי שנה אנו אנשי הסיירת נפגשים ליד
גלעד ברמת הגולן לזכר חבר לנשק שנפל שם במלחמת ששת הימים. כל שנה מספרנו פוחת והנה –
הוא שוב פוחת – באחד, בגדי.
גדי הסקרן החקרן הבלתי נלאה הוא יגור, הוא ארץ ישראל. במסע במדבר יהודה, במעלה האיסיים הוא שורק להנאתו קטע מתוך הסימפוניה הסקוטית של מנדלסון.
ליבי עם שלמה והמשפחה.
בדיוק שנה עברה מהראשון בינואר 2016, כאשר נספה גדי מורן על גשר הרכבת מעל נחל אורן. שם צילם גדי את הצילום האחרון – קשת על הכרמל – בסיומו הטראגי של טיול חורף, בשעות אחר הצהריים של יום שישי. כשתי שניות אחר כך נפגע על-ידי הרכבת. שלמה, אחיו של גדי, שלח את הצילום הזה לאתר "אבלים".
לפני כשנה גיליתי בצער רב מאוד כי גדי כבר לא כאן, ורישום המועד בראשי החזיר אותי לאובדנו גם השנה. כמו שאתם מבינים, ולוא רק מעיתוי המכתב, ההכרות שלי עם גדי לא היתה הכרות עמוקה, ורק בעת שחיפשתי הרצאות באלגברה ברשת, נתקלתי לפתע בידיעת מותו. גדי לימד אותי שנתיים במסגרת לימודי לתואר הראשון בחוג למתמטיקה, בשנים 1978-1980, ובמקביל למדתי בחיפה פסיכולוגיה לתואר ראשון, ובהמשך גם לתואר שני ושלישי. מאחר ו"הסתובבתי" באוניברסיטה שנים רבות, כתלמידה וגם כמורה, זכיתי לפגוש אותו מדי פעם במסדרונות, ותמיד שמחתי על המפגשים הללו, ועל ברכת השלום ההדדית.
גדי רשום בליבי בחום רב, כמורה מיוחד במינו, וניכר היה בעיני שאכפת לו מהתלמידים, וחשוב לו שנבין את החומר הנלמד. אני זוכרת אותו הולך הלוך ושוב בכתה בניסיון לפתור עניין שבו נתקל, זוכרת אותו כותב שעורים שלמים על הלוח מבלי צורך להשתמש בדף כתוב בכדי לארגן לעצמו את החומר, מופיע תמיד במכנס הקצר ובסנדלים, עם עיניו הטובות, ונכון תמיד לענות על כל שאלה במהלך השעור, ואף להישאר בסוף השיעור בכדי להבהיר ולענות על שאלות שעלו מתוך השעור. כשסיימתי לימודי והייתי זקוקה להמלצה להמשך הלימודים בתואר שני בפסיכולוגיה, פניתי אליו לקבלת המלצה. זה היה בהחלט יוצא דופן במונחי החוג לפסיכולוגיה, אבל נבע מתחושה שמבין המורים שלימדו אותי לתואר הראשון, הוא "מכיר" ויוכל להמליץ. בהחלט לא מובן מאליו ומעיד בעיקר על תחושת הקרבה שיצר.
עברתי על דברי הניחומים שפורסמו לזכרו, ראיתי את הסרטון לזכרו המופיע ברשת, והבנתי בחיוך שהביישנות והזהירות שלי הן כנראה הסיבה המרכזית לכך שההכרות שלי איתו היתה שטחית ביותר. ולמרות זאת, הוא רשום עמוק בליבי. לקראת לימודי התואר השני הגעתי לאוניברסיטה עם בני שהיה אז תינוק, ופגשנו בו במסדרון. גדי בקש להחזיק אותו, והתעניין בחום בדרך שאני הולכת בה. נדמה לי שבפעם האחרונה פגשתי בו בהרצאה בטבעון לרגל ספר שהוציא המתמטיקאי רון אהרוני, וניגשתי אליו בזהירות, לא בטוחה בכלל שהוא עדיין זוכר אותי לאחר שנים ארוכות שלא נפגשנו בהן. גדי הגיב בתגובה כל כך מחממת לב, כשאמר למי שהיה לצידו, "אתה רואה, זאת מתמטיקאית". אני במהלך השנים הפכתי "פסיכולוגית" וגם "אנליטיקאית", אבל ההערכה מצידו על מה שנשאר עבורי בגדר תחביב אהוב, נשארה רשומה בי בשמחה עד היום. כמו שאפשר להבין היו לי רק מעט נקודות השקה עימו, להוציא השנתיים בהן למדתי אצלו אלגברה לינארית ואלגברה מודרנית. ובכל זאת הידיעה על מותו צערה אותי מאוד. איני יודעת מה היו הנסיבות, אני מבינה שנהרג בתאונה. אני מרגישה צורך לשתף בעובדה שגדי רשום בליבי באהבה ובחום, על מי שיכולתי להרגיש שהוא- אדם יוצא דופן באנושיותו כלפי האחר, בהיותו מכבד, נעים הליכות, בהחלט יחיד ומיוחד בטוב שהקרין… אני מבינה שמותו היה זעזוע מטלטל לכל הקרובים לו. יכולה לספר שהידיעה טלטלה גם אותי, במרחק. רציתי לשתף בכך שבליבי (וכמוני ישנם בוודאי תלמידים רבים שלימד לאורך השנים) הוא מוחזק עדיין ויוחזק תמיד בחום על נפשו הנדיבה, החיוך המאיר ועיניו הטובות….