ציפורה בל ז"ל

תגובה אחת

1. קיבלתי את הודעתה של ריקי על מות ציפקה בלב כבד מאוד.
   בפעם האחרונה שהתראינו זה היה לפני שנה, במסיבת יום הולדתי ה-70. דקה לפני שפרצה הקורונה וגזרה על כולנו ריחוק חברתי, בידוד וסגר.
   היא סיפרה לי שלא הרגישה טוב, נסעה באמבולנס לשיבא ושם התגלה שמחלת הסרטן תקפה אותה שוב.
   מאז דיברנו בטלפון, כשהתאים לה מבחינת הכוחות וזמני הטיפולים. בכל שיחה היא שיתפה בכל מה שעובר עליה. בין השיחות היינו מתכתבות בוואטסאפ על המצב בארץ.
   ב-22 בפברואר היא שלחה לי הודעה אחרונה.
   אני ממש מצטערת שלא הספקתי לדבר איתה מאז.
   קיוויתי שגם הפעם היא תנצח את הסרטן ושנשוב להיפגש כשהקורונה תיעלם מהעולם.

   היתה לכם אמא גיבורה אמיתית.
   בגלל הקורונה היא נלחמה במחלה לגמרי לבד, אבל היא אף פעם לא התלוננה. רק הודתה לכל אחד.
   לכם – על הדאגה מרחוק לכל מחסורה,
   לרופא ולאחיות – על הטיפול המקצועי והמסור,
   לליאור וגל, הבנים של חיים אחיה על הליווי הצמוד למרות הקורונה,
   ולשכנים – על הארוחות שהביאו לה מדי יום בתיאום ביניהם.
   בגישה מעשית היא התמודדה עם המחלה ועשתה כל מה שנדרש. היא לא ויתרה לעצמה גם כשהיה קשה ולא איבדה תקווה שגם הפעם תנצח.
   תמיד שמרה על אופטימיות וחיזקה את האחרים.
   בחדר הטיפולים בשיבא היא היתה משתפת את החולות הצעירות בניסיונה הרב ועודדה אותן.

   גם כשהיה קשה, היא השתדלה לא להדאיג. רק סיפרה את העובדות מבלי להתלונן.

   כן, אמא שלכם היתה פייטרית.

   היא גם היתה פטריוטית אמיתית, ואהבה את ישראל בכל ליבה. כאב לה מאוד כשמישהו דיבר בגנות ישראל.

   צר לי על אובדנכם, ריקי ואדם יקרים.
   איבדתם אמא שהיתה גאה בכם.
   היא אהבה אתכם ואת המשפחות שהקמתם בכל ליבה.
   אין בעולם אהבה כמו האהבה והדאגה של אמא. מעכשיו אהבתה שמורה אצלכם בליבכם פנימה.
   שמרו על עצמכם ועל בני משפחותיכם.

   יהי זכרה של ציפקה, חברתנו היקרה, ברוך.
   בגן עדן תהא מנוחתה.

   היא תחסר לנו מאוד.

   הגב