הרב חיים דרוקמן זצ"ל

בס"ד,
הרב חיים דרוקמן זצ"ל כילד ניצול שואה
מאת: ישראל זיסק
לפני חודשים אחדים בנר שמיני של חנוכה הלך לעולמו מורנו ורבנו הרב חיים דרוקמן
זצ"ל, יליד פולין.
במאמרי זה ברצוני לספר על תקופת ילדותו של הרב זצ"ל, כניצול שואה.
להלן ציוני דרך בחייו כילד:
"האדם הוא תבנית נוף ילדותו", כך אומרת האמרה. תקופת הילדות מעצבת את דמותו של האדם.
הרב חייים מאיר דרוקמן, בן לר' אברהם מרדכי ומילכה.
נולד בתאריך ט"ז בחשוון התרצ"ג (15 בנובמבר 1932) בעיירה קוטי שבפולין,
נשלח לבית הספר באידיש, שם הוכרחו הילדים להגיע ללמוד בשבת. בתקופת השואה, לאחר הכיבוש הנאצי,
הסתתר עם הוריו במחבוא שנחפר מתחת לבית דודו באזור הלא יהודי של העיירה.
בקיץ תש"ב (1942) נמלטו הוריו ביחד עימו לצ'רנוביץ שברומניה,
שם שהו במשך שנה. בחלק מהזמן שהה בבית יתומים. עלייתו ארצה בדרך לא דרך. לוותה בניסים רבים.
אחרי שהצליחה משפחת דרוקמן להימלט מהתופת הנאצית, הוריו ניסו להשיג אישורי עליה לעלות ארצה.
בתקופת השואה שערי הארץ היו נעולים על ידי הבריטים, ולא ניתן היה להשיג את האישורים.
הוריו איתרו זוג שהיו חשוכי ילדים, שהצליחו לקבל אישורי עליה, ומסרו את הילד חיים בן ה- 11 לידם,
שכביכול הוא בנם, וכך היה אמור לעלות לארץ ישראל. הם עשו זאת כדי להצילו.
בחודש אב התש"ד (אוגוסט 1944), הילד הרב חיים דרוקמן והוריו המאמצים הגיעו למקום שממנו הפליגו
שלוש אוניות שהיו מיועדות בתחילה להובלת בעלי חיים ועל גביהן העלו מאות יהודים.
הם עמדו וחיכו שיקראו בשמותיהם לעלות. אונייה אחת כבר הפליגה, השנייה כבר עמדה ועדיין לא קראו להם לעלות.
יהודי אחד שעימו נסעו, שאל את האחראים מה קורה איתם ולאחר בדיקה, נאמר להם שכבר קראו להם לעלות לאוניה השנייה,
אבל כעת היא כבר מלאה ועומדת להפליג. נאמר להם להמתין לאונייה השלישית. אותו פיספוס של העליה לאונייה השנייה,
הציל את חייו של הילד חיים דרוקמן. האוניה השנייה שבה היו אמורים להפליג לארץ ישראל הוטבעה על ידי הנאצים ומרבית נוסעיה ניספו.
האוניה השלישית, שבה הפליגו עשתה דרכה לטורקיה ומשם הם נסעו ברכבת לארץ ישראל.
כאשר הגיעו לארץ, לא היה לילד חיים אפשרות להודיע להוריו, משום שהיה זה בעיצומו של מלחמת העולם.
הוא גם לא ידע מה עלה בגורלם והוריו גם לא ידעו שהגיע ארצה.
עם עלייתו ארצה, הילד חיים הצעיר הוכנס לבית היתומים "מוסד עלייה" בפתח תקווה, ובאחת הלילות העירו אותו עם בשורה מיוחדת.
הרב דרוקמן מספר: "בעודי ישן שנת ישרים העירו אותי מנהלי המוסד ואמרו לי: ההורים שלך בארץ.
הם העירו אותי דווקא בלילה מפני שהם חיכו ששאר הילדים היתומים כבר ישנו,
כדי שחלילה לא יפגעו מכך שמגיעים הורים של אחד הילדים והם נותרים ללא הוריהם".
משפחת דרוקמן שוב התאחדה ועברה להתגורר בגבעתיים.
הוריו: אברהם מרדכי ומילכה עבדו לפרנסתם מחנות ירקות והבן חיים היה להם לעזר.
חיימק'ה, כך כינו אותו חבריו, התקבל ללימודים בישיבת "בני עקיבא" כפר הרוא"ה אצל הרב משה צבי נריה זצ"ל.
במקביל החל את דרכו בתנועת "בני עקיבא", בתחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך.
התגייס לצה"ל לגרעין נח"ל של "בני עקיבא" לקיבוץ סעד.
היה בין השאר חברם הטוב של יבדל"א דודה זהבי וליפא אהרוני.
הרב דרוקמן התחתן עם שרה. לימים רופאה. ביתו של פרופ' יעקב נחום אפשטיין ונולדו להם ברוך השם
ילדים, נכדים ונינים רבים.
חייו של הרב דרוקמן ניצלו מספר פעמים בתקופת ילדותו. סיפור הצלתו מהווה עד היום את הנעה לפעילותו ולתחושת הניצחון על הנאצים.
לפני שנים אחדות נשאל הרב דרוקמן מה היה אומר לילד חיימק'ה בן השש:
"הייתי אומר לו שברוך השם, אחרי כל מה שעבר עליו יש הרבה מה להודות. ברוך השם על כל מה שזכה".
הרב חיים דרוקמן זצ"ל, תושב מרכז שפירא, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין האזורי במשואות יצחק,
ביום שני, "זאת חנוכה", ב' בטבת תשפ"ג.
בן תשעים היה במותו.
קהל רב של עשרות אלפי אנשים השתתף בהלוויה.
"תהא נשמתו צרורה
בצרור החיים".
אמן.