אורית יהל ז"ל

3 תגובות

1. אורית יקרה איננה, לומר זאת זה לא נתפס, גם לא נקלט באין שכל,

   אבל זה מייצר כאב, כאב נורא ואיום,

   הכאב שבלב הוא לא נשלט והוא פשוט משתולל

   החוסר אונים הוא לא נשלט הוא רק מתגבר

   גם לא חשוב מה קרה ובעצם זה גם לא חשוב,

   ויש והשכל רוצה לומר לנו, למרות שמשהו נקלט באין שכל,

   ועושה שיקלט באין שכל הידע, שמשהו קרה או קורה.

   ואז פתאום מתחיל להיות לנו ברור,

   יותר ויותר ש… אולי אם היינו מקדישים זה לזה,

   יותר תשומת לב, אולי יותר אפילו קצת זמן,

   הדמעות היו כאינם, החיבוק היה מתקיים, היה לנו גם הכוח,

   לעבור כל משבר כל כאב, כל מכשול,

   היה משהו עושה טוב, לנפש וגם לגוף. במיוחד בעת משבר,

   בעת של כאב נורא, כאב שהוא מתגבר ומתגבר.

   ולא פתאום היינו מוצאים עצמנו במצב, שבו כל שנותר לומר לכולם,

   הי אני חושב עליכם גם אם אני נמצא רחוק.

   אני אוהב אתכם אחד אחד, וזה גם בכלל לא סוד.

   דבר שאנו לא עושים מידי כל רגע, כל עוד אפשר,

   כי כולנו בתוך טירוף החיים חיים, ולא עוצרים לרגע,

   לא מסתכלים לצד… הזמן מצרך יקר., שכאילו אין מספיק ממנו, אבל…

   הכאב שבלב, החותך הזה עכשיו ללא רחמים,

   הוא הכאב שאולי יעשה סוף סוף, שמהיום נלמד כולנו לעצור לרגע לעשות חושבים

   מה העיקר ומה באמת חשוב כדי שנוכל בעולם המתקדם והאטום הזה,

   שלמרות הכל, הוא עולם נהדר, אליו באנו כולנו לזמן קצוב, להבין,

   האהבה בעולם הזה, היא העיקר, אז אנא הרשו לי לומר לכם לכולכם,

   אוהב אותכם אני, אפילו שאני רחוק, כאילו אני נמצא קרוב.

   הקידמה מחקה לי פרטים באין שכל, אבל כל שאני רוצה,

   ללא כל חשבון לעשות, זה רק לחבק, ולומר לכולכם,

   אוהב אני את כולכם המון, ופתאום כל שנותר לקוות,

   שהכאב יעצור, ואולי אפילו יעלם, אבל חשוב לומר זאת כל עוד אפשר,

   ומידי יום וגם ללא סיבה מיוחדת, ובמיוחד ללא הפסק.

   את הטירוף הזה של העולם הזה צריך לעצור,

   צריך לחיות ולאפשר לכל אחד לחיות,

   ללא כל קשר לצבע עור, מוצא, או דת,

   רק לאפשר לחיות ולאהוב ואז להבין

   זה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות,

   כדי לעשות שנוכל לסייע לחבר, לבן או בת משפחה,

   או לכל אדם באשר הוא אדם,

   כדי שהלב לא ישבר,

   אוהב אתכם לעד, גם אתכם שעשיתם שהלב של היקר לי מכל,

   ישבר.

   הלוואי וזה היה חלום.

   אבל עוד כמה שנים נפגש, אשמע הסברים ואקלוט, עד כמה הקשר של כולנו חסר,
   ומאותו רגע לא אתן לו לקשר הזה לחדול.

   הגב

   1. איתי יקירי הכאב שלך שאין מילה כתובה שיכולה את הפס הזה שמפלח כתער ופוצע בכל נים מנימי הגוף –וכמי שרק לפני שנה וחצי עברתי בעצמי את חיתוך התער החד הזה ללא אפשרת לעמוד מולו רק תדהמה ללא שינה וללא אוכל ורק השאלה למה איך לא זה לא יתכן ודאיי חלום רע כל שנותר לאהוב ןלחבק ובפה סגור נהר הדמעות החמות נשפך ושוצף ומתגבר לא תדעו יותר דאווה רק בריאות איתנה ושימחת עולם

      הגב

2. אני חי לי כמו בחלום,
   חלפה עוד שנה ואת אינך
   אני כותב ומספיד,
   ואת לבטח צוחקת לך,
   שם,במרום…

   רק רצתי לספר לך,
   אני חש מידי יום,
   כאילו את מבקרת אותנו,
   כמעט כל יום…

   וחושב עליך, המון.
   חושב מדוע הכל זמני?
   מרגיז, לא נקלט,
   ממש לא אפשרי.

   הגב