יקירתנו אפרת אמיר ז"ל איננה.
ההלוויה התקיימה ביום שני, 14.3.16, בחדרה.
כואבים ואבלים בניה וכלותיה: צביקה ואורית אמיר, דרורה אמיר, אחיאב ושירה אמיר.
נכדיה: און, אורלי, שני, אוריה, אסף, אביב (מייקל), מעיין, ירדן, אדוה, אשד, אגם.
ניניה: דניאל, אלינור, נטלי, תום.
יושבים שבעה בביתה רח' הגיתית 31 חדרה.
תגובה אחת
ממש בימים האחרונים הוזמן הציבור ע"י 'בית אבי חי' לפרסם דברים על דמויות שהייתה להם משמעות מיוחדת בחייהם. כתבתי כמובן על אפרת אמיר. אפרת הייתה מחנכת שלי בתיכון – בכיתות יא, יב. אהבתי אותה והערצתי אותה. לא חילקה מתנות חינם. דרשה עבודה, דרשה התנהלות מונחית ערכים, דרשה עמידה בכללים. אבל – הייתה "נאה דורש – נא מקיים"! למרות שהייתי מרדנית ופורצת גבולות, אפרת נתנה בי אמון מלא (ובצדק… דיברתי בפניה אמת בלבד). השיחות בינינו התנהלו בגובה העיניים. בי קיננה התחושה שהאישה הזאת דואגת לי באמת. עד כדי כך סמכתי עליה: מורה מסוים דרש שאמסור לו את הפתק שבידי (התכתבתי במהלך השיעור עם חברה). ביקשתי ממנו הבטחה שלא יקרא את הכתוב בו (הכתוב בו היה מעליב חברה שלישית). הוא לא התחייב, ואני סירבתי למסור לו. דרש שאעזוב את הכיתה. יצאתי, עליתי על אופניי ונסעתי הישר לביתה של אפרת אמיר. המחנכת האגדית הזאת הייתה באמצע אפיית מאפים מגוונים לקראת שבת. קיבלה אותי בחיוך וברוחב לב והאזינה לדבריי בקשב רב. לימים הפכתי מורה מחנכת בעצמי. לא, לא הצלחתי להיכנס לנעליה… פגשתי אותה בהשתלמות מורים בנושא "אשכולות" (דו-קיום), שמעתי אותה מציגה עמדות מנומקות היטב, בדיוק כפי שעשתה בצעירותה, בהיותה המחנכת שלי. הייתי גאה בה! לפני שנים אחדות טלפנתי אליה לשאול לשלומה ולומר לה כמה אהבתי אותה והערכתי אותה. היא זכרה אותי היטב, את הוריי… סיפרה לי שאיבדה את אישהּ שאהבה וחלקה אתו את חייה שנים רבות, סיפרה לי עוד על בני משפחתה… היום, כאשר שבתי לקרוא את שפרסמתי בדף של בית אבי חי, ערכתי חיפוש בגוגל. מצאתי סרטון על אפרת, אבל גם מודעת אבל… יהי זיכרה ברוך.