דני וגמן ז"ל

תגובה אחת

1. לאורון , אורלי ותום,
   את אביכם הכרתי כאשר הגעתי לקיבוץ חפצי בה עם עליית הנוער , הייתי בת 12, זה היה לפני 58 שנה.
   הוא היה מגיע מדי פעם לבית של ילדי העולים וכך הכרנו, לימד אותי לאהוב את הארץ ,להתאקלם בה, ולאהוב את הקיבוץ.
   עזבתי את הקיבוץ ואז נפרדו דרכינו.
   נפגשנו שוב בשנות ה-90 … ונשארנו בקשר ידידות , גם אם חלפו שנים ללא קשר, הוא היה שם בשבילי כמו אח גדול, האח שלא היה לי .
   תמיד הוא ידע לתמוך ולתת לי עצות נבונות כאשר הייתי פונה אליו.
   הוא שיתף אותי מדי פעם בדאגותיו ואהבתו האין סופית אלכם, כאשר אתה אורון הייתה בצ'ילה הוא כאב את המרחק , כמו אליך אורלי התגעגע בלי סוף כאשר שהיתם בארה"ב.
   היה לכם אבא הכי טוב בעולם, והוא הלך בטרם עת.
   אני אזכור אותו תמיד כצבר מחוספס : עם חוש הומור רק לו .חוכמת חיים , ישירות ..רגיש כל כך.
   אני יכולה לתאר לעצמי עד מה גדולה אבדתכם ומה גדול צערכם.
   אין לי מילים להביע את צערי , ואני חוששת שאין מילים שבכוחן לשכך את כאבכם.
   לכתו יותיר חלל עמוק בחיי כל אלה שהכירו אותו.
   אתכם אני באבלכם בכל הלב.
   מאיה

   הגב