המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 13.04.22, בשעה 13.00, בית עלמין ירקון שער החסד.
המנוח היה איש הגות ומחקר.
המשפחה אבלה.
ההלוויה תתקיים ביום ד' ה- 13.04.22, בשעה 13.00, בית עלמין ירקון שער החסד.
המנוח היה איש הגות ומחקר.
7 תגובות
דר דהרי היה אדם עדין ומדהים אהב לעזור לסטודנטים. יהי זכרו ברוך
הוא היה אדם מקסים
עזר לי רבות
יהי זכרו ברוך
דמו של סמי דהרי זועק מהאדמה ,הוא נוצל ונרצח עי חלאת האדם יחזקאל שיק ,מחזק את המשפחה ודורש וצווה אליכם לעולם לא לשתוק ולהלחם נגד חלאת האדם הנבל המנובל יחזקאל העבריין שיק . נוח אל משכבך בשלום אדון סמי דהרי אדם צנוע וענו .
הייתי נוסע אתו באוטובוסים והתוודעתי אליו , נחבא אל הכלים , צנוע בטירוף , רק הבוקר ישבתי שוב לצפות בכתבה ולייבב על לכתו , יחסר לי מאוד , שינוח בשלום על משכבו ושהצדק יפרע מעושי הרע ומצאצאיהם.
המפלצת שרצחה את הנפש העדינה, הענווה והמיוסרת של דהרי (ככה קראנו לו במחלקה למתמטיקה של בר אילן) לא מבינה ולא מסוגלת להבין את הפשע הנורא שהיא ביצעה.
אני מאשים את כולנו, כולל את עצמי, על אוזלת היד שלנו. דהרי היה פרח שגדל בגינה שלנו בערוגה האחורית שנסתרת מן העין, ואנחנו שכחנו אותו, והפקרנו אותו בידי המפלצת שרמסה אותו בנפש גסה וברגל כבדה.
דהרי לימד אותי מתמטיקה וענווה. 6 שנים למדתי בבר אילן, והשיעור שאני זוכר יותר מכל היה זה שבו דהרי היה המורה ואני התלמיד היחידי שטרח להופיע לשיעור. היום, כ 40 שנים אחרי, אני כבר לא זוכר אם הנושא היה אלגברה או טופולוגיה או אנליזה. זה היה שיעור שבו דהרי דיבר מתמטיקה ואני הקשבתי, אבל לשנינו היה ברור לחלוטין כי הנושא המרכזי הוא כבוד האדם.
דהרי היה פרח ביישן, נחבא מהעין. אני בטוח שמעולם לא פגע בזבוב – לא כל שכן באדם אחר. הוא נהג לשבת איתנו הסטודנטים בשיעורים בהם נלמד חומר שהוא הכיר לא פחות טוב מהמרצה כי עבורו המתמטיקה היתה שירה והשיעור קונצרט.
בעולם הציני שאנחנו חיים בו הוא ביקש לעצמו כל כך מעט וגם המעט הזה נלקח ממנו. הוא היה צריך להיות פרח מוגן ואנחנו הפקרנו אותו. מותו הוא תעודת עניות לכולנו.
פגשתי אותו בנסיעות בקו 43 ו-17 לסעוד את אמי בקריית שלום במשך שנים אחדות – לפני יותר מ-10 שנים. איני זוכר עוד כיצד התפתחה השיחה בינינו. עד מהרה עברנו למתימטיקה, מבלי אפילו להתוודע איש לרעהו. לא אני היכרתי את שמו ולא הוא את שמי. המפגשים החטופים האלה באוטובוסים היוו נקודת אור בתקופה הקשה.
נרעשתי בלשון המעטה לשמוע על מה שאירע לו.
אדם שלומד כל חייו זקוק (מנסיוני) ל"לבד" והרבה, וזו עלולה לגלוש לבדידות. הלקח הוא שמבלי להטרידו מתלמודו אין – בשום פנים – להשאירו לנפשו.
אנשים מוכשרים הם מתנות יקרות לחברה ושומה עליה לשמור עליהם מכל פגע ואז היא (החברה) יוצאת גם נשכרת מהם והרבה, מה גם שזו זכות מוסרית גדולה…
חלפה שנה והזעזוע והכאב לא נמוגו.
כעת לא נותר לי אלא לעשות לעילוי נשמתך, ואת זה אני עושה בעודי הוגה בך בזמן העיונים שלי במתימטיקה.
שכב על משכבך בשלום, חבר יקר.