חגי אדר ז"ל

11 תגובות

1. עמליה יקרה, בצער רב ראיתי בעיתון הארץ מודעת אבל על חגי אדר ז"ל. אדם מיוחד, שורשי, אוהב טבע ,אוהב הארץ, אוהב השפה העברית ואוהב אדם. זכיתי להכירו כתלמידי בשיעורי ההתעמלות בשיטת "מחשבת הגוף" שהעברתי במועדון הספורט הוד הכרמל. והרגשתי תמיד את הערכתו וחיבתו. יהי זכרו ברוך! תמר מגדל.

   הגב

2. חבל.

   היה אדם שהוסיף פילפל לשיעור. ניכר היה שאהב להיות מורה. לא על כל מורה רואים את זה.

   הגב

   1. חגי הוא סבי, חשוב לי מאוד, ולמשפחה, באמת לשמוע מה היה בשביל אנשים לאורך חייו הארוכים.
      אם אתם נתקלים בתגובתי ורוצים להשאיר כתובת מייל/דרך אחרת לפנייה אשמח מקרב לב

      הגב

   2. שי שלום, יכולה לשאול באילו שנים לימד אותך ובאיזו מסגרת?

      הגב

      1. המייל שלי [email protected]. מצאתי את השיר שחגי כתב. צרי איתי קשר במייל או בטלפון 0524542251

         הגב

3. חגי היה מורה של אחי אבי גצלר בריאלי. אחר כך הפך להיות מורה לתנ"ך להורינו וגם לחברה בגילינו שהתקבצו סביב חגי ושיעורי התנ"ך שהעביר בצורה מרתקת. חגי היה בחתונה שלי בשנת 1972 ושמור עימי השיר שכתב לכבוד החתונה שלי. אשלח בפרטי. – תרצה וולף לבית גצלר.

   הגב

   1. תרצה, תודה על המילים והזכרון
      אשמח לשלוח לך הודעה במייל ולראות את השיר

      הגב

      1. שלום. שמי מוטי שלום וראשית ברצוני למסור לכם את תנחומי על עזיבתו אותנו של האדם והמורה חגי אדר. זכיתי להיות תלמידו בבסמ"ת בשנים 1966-1967. רישומו עלי בנושאי הלימוד – תנ"ך ודקדוק- מלוים אותי כחויה שהלואי ואזכה לחזור עליה ביום מהמים. מי יודע…. אולי שם למעלה ניפגש שנית. בעיני הוא כמיגדלור שגם לכתו מאיתנו לא מפחיתה כהוא זה מהשפעתו עלי אישית. זכיתם והתברכתם בו, והלואי וזו תהיה נחמתכם.

         הגב

4. תנחומי, בזמנו קראו לי אמי, ואני בוגרת 81 בבית בירם. חגי לימד אותי את בובר, ואחד העם, ומאוד נהנתי מהוגי דעות, ותפיסות העולם. חגי שמר עלי בבגרו בספרות ובסוף הבחינה כשיצאתי עודד אותי להמשיך להביע את דעותי. ( אני ילידת רומניה, שהעדוד הוא למדעים..) ובכן, למדתי אומנות ופילוסופיה. החופש שלו, הרכיבה על אופניים בביה"ס, ואפילו הגיו הפוליטיים היו לרגלי. אחרי מספר שנים ניסיתי לפגוש אותו, הוא לא זכר אותי, ואני לא אשכח אותו. ואני מודה מקרב לב על השפעתו על חיי. בתודה אמינה רז. בהוקרה רבה לחגי אדר. יהי זכרו ברוך. 🙏🏼🙏🏼🙏🏼

   הגב

5. יום רביעי 7 ספטמבר 2022
   לזכרו של חגי אדר – מורי היקר,
   שמי יאיר דנקנר ולמדתי ביסודי בביה"ס תל-חי בנווה שאנן ותיכון בריאלי הדר ואח"כ בבית בירם. סיימתי ב-1978. אחרי צבא, למדתי בטכניון עד דוקטורט בפיסיקה. פוסט דוק בא' ת"א אצל פרופ' אברהם קציר. היום: מרצה בכיר בשנקר למתמטיקה וחוקר עם פרופ' קציר אודות נגעים בעור וגילוי מוקדם של מחלות ממאירות, כמו מלנומה, בעזרת סריקת הנגע באינפרא אדום.
   הייתי תלמיד גרוע. מכור לטלוויזיה. יָשֵן בכיתה. למדתי במסלול מתמטי מדעי. חגי לימד אותי ספרות ולא הכנתי שיעורים והציון שלי היה 4. אבל, כל כולי בתשוקת המתנה לשיעוריו. זו הייתה חוויה. אופן הדיבור של חגי, הלהט, אהבת הארץ, הציונות וגם פוליטיקה.
   אמרה חבוטה (קלישאה) מספרת כי אנו אוהבים או שונאים מקצוע בזכות או בגלל המורה. אני אהבתי פיסיקה ומתמטיקה גם אם לא חיבבתי את המורה ובמקרה של חגי, לא אהבתי ספרות ואהבתי את חגי.
   חגי קיבל אותי כמו שאני ואהב אותי למרות, שמעולם לא השתתפתי ולא הצבעתי בשיעוריו. בעצם, פעם אחת כן: חגי שאל אותנו "אז מה המוטו של הספר הַדֶבֶר (אלבר קאמי)?" ואיש לא הצביע. הייתי מופתע, שהרי בכיתה, תמיד, לכולם יש מה לומר, גם אם שוב ושוב החברים חוזרים על אותם המשפטים. בכיתה, כמעט תמיד, הידיים מורמות. הפעם, כלום. ישבתי באמצע הכיתה ליד המעבר והתבוננתי סביב. הייתי מופתע. חגי התבונן בי. הרמתי אצבע וחגי לא מיהר לתת לי את זכות הדיבור. הוא היה מופתע וגם שָמֵח. לאט, עוד ידיים עלו לאוויר. הוא המשיך להתבונן בי ומסמן לצדדים להוריד אצבעות. הוא התקרב אלי למרחק נגיעה ובשתי ידיו, שלוחות לפנים וכפותיהן סובבות על צירן ומסמן לי לדבר. כל הטכס היה גדול עלי. הסמקתי, התרגשתי, ליבי פעם בחוזקה והשבתי: "שום דבר, אבל שום דבר, לא שווה את זה, שהאדם לא יהיה מאושר. החיים קצרים, הזמן עובר והאדם רוצה את פינת האושר שלו בעולם הזה". "בדיוק" השיב חגי ולחץ את ידי.
   יום אחד חגי נכנס לכיתה, התבונן בי, ואמר "היום אני רוצה לבחון את החלשים מבינכם שקיבלו למשל, ציון 5, יאיר דנקנר". "אבל אני קיבלתי 4" השבתי. החברים בכיתה צחקו והזכירו לי את הקטע הזה עוד שנים מאוחר יותר.
   יום אחד אחרי יום הורים, חגי ביקש להתלוות אלי אחרי השיעור, בהפסקה, תוך כדי טיול בבית הספר, והוא מניח את ידו על כתפי ומספר לי על הנזק, שנגרם מצפייה מרובה בטלוויזיה. במיוחד "אצלך עם נפילה בריכוז וציונים נמוכים". "אז, אימא דיברה אתך?", "כן. אז מה? היא לא יכולה לדבר אתך אז היא מנסה את כוחה אצלי. היא מבינה שאני, אולי, אוכל לעזור לְךָ". שמחתי. אימא חמודה ודואגת, תמיד פחדה שלא ייצא ממני כלום. חִייַכְתי לחגי ולחצנו ידיים בחמימות. ימים לא רבים אח"כ קיבלתי מכתב התראה מההנהלה שייתכן ולא אעלה כיתה בבית ספרינו הריאלי. התבקשתי להחתים את ההורים אז, לא באתי שבוע או שבועיים ושכחו מזה.
   לימים, ואני סטודנט לתואר ראשון בפיסיקה בטכניון, ועניין הנסיגה מסיני וחבל ימית בכותרות, ואני פוגש את חגי, בכנס של תנועת התחייה, בקולנוע עממי, ברחוב הגליל בנווה שאנן בחיפה. חגי ניגש אלי ושנינו התרגשנו. חשבתי כי, בטח עברו כבר איזה 6-7 שנים מאז שלמדתי אצלו. בטח הייתי איזה בורג מיותר בשיעורי הספרות, ובוודאי גם הוא, כמורה, לא ייחס אלי חשיבות. איזו שגיאה. חגי שמח ולחץ את ידי המושטת בשתי ידיו בחמימות רבה. שוחחנו על הנושא ופגשנו את רפו"ל (רפאל איתן) ואת גאולה כהן והיה כיף. חגי חזר ואמר כי אנו נושאי הלפיד, השרביט של הציונות, של המדינה שלנו. מדינת היהודים.
   חשבתי עליך הרבה חגי מורי היקר, רק לך התגעגעתי מכל המורים שלימדוני. לפני כמה ימים בדקתי בגוגל ומצאתי שהלכת מאתנו. ברוך תהיה, ושכב על משכבך בשלום. תודה על החינוך שהענקת לרבים כל כך בסבלנות, בחן, באהבה ובשליחות, שמסורה רק ליחידי סגולה כמוך.
   יאיר דנקנר

   הגב

6. תודה רבה, יאיר היקר. דבריך הטובים אינם מפתיעים, אך הם באים כטיפות של חמה טובה על ליבנו המתגעגע.

   תודה שהשקעת בהעלאת צפונות הזיכרון עלי כתב, זה חשוב לנו, הילדים, הנכדים, הנינים.

   יהודה אדר

   הגב