אבלים: אשתו: מיכל אורנן אפרת, ילדיו: עתר אורנן ומריוס שטנר, טלי אורנן, אוני צורי אורנן אפרת ואחלי אורנן אפרת, נכדיו: אימרי שטנר אורנן, מרים (מורן) שפר, נעמה ביגלמן ונדב ביגלמן, ניניו: נחמן, דוד, איילה, נעמי, רבקה, יוסף, אהרון, אוריאל, רוזה, יעל וזוהר וחימשו: נפתלי.
המנוח תרם את גופו למדע.
טקס פרידה ייערך ביום א' ה- 06.11.22, בשעה 15.30, בית עלמין תל רגב, חלקת מועצה איזורית זבולון.
יושבים שבעה ברחוב הגליל 5, נופית, בימים ב'-ד' ה- 07-09.11.22, ובדרך בית לחם 17, ירושלים, בימים ה' – שבת, ה- 10-12.11.22, בין השעות 10.00 – 13.00, 16.00 – 20.00.
החברים והעמיתים בעמותת אני ישראלי אבלים על פטירתו של ידיד ומורה, לוחם לזכויות ולשוויון ואביר השפה העברית.
ארגון הסגל האקדמי הבכיר של אוניברסיטת חיפה מנחם את פרופ' מיכל אורנן אפרת, חברת הארגון, ומשפחתה על מות בעלה.
האוניברסיטה העברית בירושלים והפקולטה לרפואה מכבדות את זכרו ומנחמות את המשפחה על פטירת יקירם, אשר ציווה את גופו למדע.
4 תגובות
היה מורה שלי ושל עמיתות ועמיתים יקרים שלי באוניברסיטה בירושלים בשנת 1959. לשון הפה והאוזן. מורה כייפי
ומערך. נכנס לכיתה בסנדלים ובמכנסים קצרים
כאחד מהחברה, במובחן מן החנוטים בחליפות
ובעניבות.
בזכותו אהבנו ניקוד ולשון. עד היום.
אני אחד התלמידים שלו באוניברסיטה בבאר שבע שהיתה שלחה של ירושלים . הוא היה עניו ולבוש בצניעות ועמד כמו כולם בתור , הידע שלו בבלשנות העברית וגם בשפות זרות היה נפלא . אהבתי אותו כל חיי לא רק ידיעותיו השפיעו עלי אלא על אורחות חייו ושפתו שהיתה מנומסת ותומכת , כל הזמן היה מעודד ונותן לך תקווה שהכל טוב . לא אשכח אותו .יהיה זכרו ברוך
רק היום 30.3.2023 ידעתי על פטירתו של עוזי אורנן.
למדתי לשון איתו בין 1969 עד 1973 באוניברסיטה העברית בירושלים. אופיו המנומס והפתוח הקסים אותי ודחף אותי לשלוט על הניקוד העברי.
בתור נזיר, קתולי מלידה, נהנתי מפתיחתו, הייתי שותף לו במאבקו נגד הכפייה הדתית ולדעותיו על הלאום הישראלי.
אני שומר ברגישות על עותק של דקדוק הפה והאוזן עם הקדשה בכתב ידו. יחייה זכרו ברוך,
אני דוד קינן תלמידו במכון להשכלה גבוה בנגב שהיתה שלוחה של האוניברסיטה העברית בשנת 1967- היא אוניברסיטת בן גוריון . היו לי הרבה מורים ופרופסורים אבל דוקטור עוזי אורנן שזה היה תוארו אז, השאיר בי רושם עז שלא שכחתי למעלה מחמשים שנה . הענווה שלו הדהימה אותי . הוא עמד בתור אחרי כאחד התלמידים , לבש מכנסי חקי וחולצה פשוטה . הוא אהב אותי ואני אותו לא כתלמיד לרבו אלא כחברים .אף פעם לא היתה מחיצה בינו לבין תלמידיו . ההרגשה היתה כאילו אתה מדבר עם איש ברמה שלך והוא היה דוקטור ואנחנו שנה ראשונה. הוא כל הזמן מעודד ומחמיא ונותן לך הרגשה של אדם חשוב . הוא הכיר את המורה ללשון שלי יצחק לבני ז״ל והעריך אותו . הספר שלו תורת הפה והאוזן נתן לי אופק חדש לתורת הניקוד . הוא חידש את ההיגיון שבניקוד . אהבת השפות השמיות ובמיחד הארמית אותה לימד בצורה מעולה העידה על שורשיו הרגשיים של העברית וארץ ישראל . מעולם לא דיבר אפילו ברמז על דעותיו הפולטיות. מורה מדהים . שאלתי והתעניינתי תמיד לשלומו . אני אבל על מותו כי אין לו תחליף . אנשי אמונה אבדו .