שלומית מטוס ז"ל

תגובה אחת

1. לכל בני משפחת מטוס היקרים – אין ניחומים של ממש באבדן אדם כה קרוב כמו אם. הכאב והגעגוע הופכים לחלק בלתי נפרד מאיתנו. עברו למעלה מ30 שנה מאז איבדנו את הורינו והכאב עז עדיין בכל אחד מאיתנו. אהבנו את הוריכם ואת ביתכם והמשק בו גדלתם, עבורנו היה זה בילוי משמעותי שנחקק בלבנו ובזכרוננו לעד. הנסיעה לעמק, הביקור ברפת ובשדות, עם אהרונצ'יק על הטרקטור ועם שלומית במטבח, העוגיות הגבינות במראה שתי וערב (מהסלסלות) האוכל הטעים כל כך, החצר הנהדרת, קבלת האורחים החמה הסיפורים על הימים ההם. הדקל שניטע כשאהרונציק נולד. אמנו אהבה את שלומית במיוחד לדידה היא היתה הצברית האמיתית היחידה כמוה במשפחה. זכיתם להביא את הוריכם לשיבה טובה ולהעניק להם חום ואהבה עד יום מותם. זכות גדולה גם אם לא תמיד קלה.
   יכולתי לכתוב אינספור זיכרונות קטנים מביקורים שונים ומרגעים מרגשים בביתכם ובכפר בכלל.
   בשעה קשה זו חשוב שתדעו שעמכם אנו ניצבים דום, מצדיעים לדור המייסדים בוני מדינה ומשפחות לתפארת.
   אוהבים את כולכם מאד, למרות שלא ממש מתראים.
   שלכם תמיד
   נילי רזי ואורנה לוריא ומשפחותיהם.

   הגב