חברת אלביט מערכות מנחמת את משפחת איציק על מות יקירם, עובד החברה.
2 תגובות
אבא שלי היקר מכל אתה הכי חסר לי בעולם כולו
תמיד תישאר לי בלב אני אוהב אותך הכי הרבה בעולם ומתגעגע אליך.מאוד קשה לי שאתה לא איתי ??? אזכור אותך תמיד לעולם ועד ואני אהיה חזק אך ורק בשבילך אבא שמור עלי משמים
כל הרגעים שעזרת לי והייתי לצידי תקוקים לי לנצח בלב.
מתגעגע אביב♥️♥️♥️♥️♥️♥️
עברו 30 יום וחסרונך בולט
לבי נוגה סובל שועט
כמו שיר שנבנה משורות ומילים
כמו יללת התן הנס מפני הכפור
כמו תוגת הערפילים ביום סגריר
בוחר כל תו ומדגיש כל צליל
פזמון לסלול דרך לעוד שביל
בקצב שמח ועצב רגעי
אהבת חיי
אתה למדת אותי שאדם הוא שיר
יש בו מילים, שורות ומנגינות
שמחות ועצובות, בוכות וצוחקות
כמו האדם גם השיר
גיבור חזק ובהחלט חלש ושביר
אך כמו השיר
תמיד לנצח שירו ישיר
ולעולם ישכון במרומים
אהוב חיי לבי ומשוש חיי ,
עיני כבו וסדקו מבכי
קולי נחנק בגרוני ומוחי נמחה
פיסות העצב שהלכו ונערמו עם לכתך
אהוב לבי
קברו את הכאב על מותך במצולות
הלב
עשן סמיך היתמר
עם שוך הלהבה התעמר
כיסה את חושיי ושתק את רגשותיי
כברק בטרם הרעם רועם
כך דמעותיי ביקשו לרדת,
לנשור ולרדת בבת אחת ולא לסגת
לבסוף נשרו הדמעות ונפשי היתה כמו עץ השלכת
עירומה מכל מסך וחומת לבי קרסה
איך עזבת גאה איך בחרת כך סתם לוותר
וכל דקה שנאבקת לעוד יום לחיות
בכל כדור אמרת שבשבילי בלעת
אמרנו שאולי ננצח בקרב באומץ
שנביס את האויב בתושיית אין קץ
אך היה זה אויב שאת הגיבורים
והאמיצים הביס ללא חת
והיום אתה נשארת עטוף בגעגוע
שמיום ליום דווקא כמעין מתגבר
משבוע לשבוע מתרומם מתעצם
הזוגיות שלנו הייתה כמו הים
ידעה מורדות גאות וגם שפל
למרות זו הייתה עם ילדות, בגרות
ובעיקר חברות
שלא מוותרת ולא מתפשרת
לעוד דקה של יחד
עכשיו נשארו בעיקר
הדמעות
אתה עכשיו (אני רוצה לקוות) במקום טוב יותר
וזה לא עושה אותך פחות חסר
ואת הכאב לפחות קשה
עזבת נחוש, לא רצית להכביד
ואני כאן נותרתי ואני פה – להעיד
שהיית כה מיוחד
בין אלפי רגעי הכאב המשתק
נאלמת והתייסרת בלא הפסק
באומץ לב בכית לעיתים בשקט
איך לא היו לי הכוחות ברגעי השפל
להתקומם
וכבדתי נואש בחירתך האחרונה
וזזתי אחור קומתי רכונה
חמדת חיי,
אתה חסר לי ולילדים
לתמר עומר ויאיר
זכרונך לעולם מפני לא יתייתר
ועל מי שהיית ומה שהיית
לעולם לא אוותר
יודעים ילדנו שעליך רבות
לנכדינו עוד נספר
על הנער הג'ינג'י שחקן כדורגל
יתום (מחיי הורות משותפת)
שהגשים את החלום
בחריצות והערצה של שנים
גידל משפחה חמה ונכדים
תמיד מילא לבך לקראתם
ולכן נותרו כולם בלכתך מחוברים
בכישרונך יצקת לתבנית חיי את אהבותייך המוסיקאליות
סודותיך הכמוסים בשירי אהבה מהפנטים
מילים שכתבת לכל אדם ברכה סיפור וסתם הלצה
נגעו בלבם ונחרטו כפאר יצירה מושלם
רקמת בחוט סובלנות וענווה גובלן שלם של חיים
ועומק אנושי בצבעים סוערים ושקטים שיצבעו
את חיי לנצח נצחים
בשבילי היית יחיד ומיוחד במינו
אהובי, האם באמת אינך בחיי יותר?
הקפה והמאפה של בוקר שגרתי
והבירה שאותה אמזוג לשניים
ואתה לא תהיה לידי
היתכן שהמסך בבית כדורגל יקרין
ושמסי ומרדונה לא יבעטו פנדל
איך אני רואה את המסך כל יום כבוי
ומדליקה אותו אולי השחקנים יבקיעו
ויהיה משחק עם שליטה בכדור שרצית
והתוצאה תהיה על המגרש ומכבי
נתניה תיקח את האליפות למרות שזה
חלום נואש
וכל יום אני נזכרת בעוד רגע ממך
ורואה את דמותך צופה שומרת
מגוננת מתוך אלפי רגעים שהיו
בפיספס של חיי
להיות לצידך כחברת נפש ולא רק חזקה
ביקשה מוצא לחפש כתובת מקום משכן
אפילו לדור בבית קטן עם בגן?
לו רק יכולת להאיר לי את האפילה
להשתיק בזעם את ההמולה שבתוכי
להרחיק את הייאוש באומץ וכוח
לפלס לתקווה דרך של מציאות
שרוצה קצת לשמוח
לחפש פתרון לחידה, איכה?
לחפש אולי בחפיר העמוק שבמדרון ההר
בין עצי האקליפטוס ומתחת לסלע בין הרקפות
הבטחתי לך שאהבתי לך היא עד כלות הנשמה
באשר תלך אהבתי לא תכלה
תמשיך להיות לך לענן ולדרך בגן העדן
תגונן ותפאר את שמך שלא לשווא אהובי נתת
והגנת עלינו מפני הכול
אין לי מילים לנטוע את שנובט בלבי אל רגבי העפר המלוח
השורות דהו והגשם שטפם על קברך החם והטרי
שורות שורות ניגנו פזמון בניצוח אומנים
אהובי משוש חיי,
הידעת שהגעגועים לך קורעים את דופן לבי ?
התרצה שאמשיך לתמוך לחבק את ילדינו
לנטוע באדמת יגוני את שמחת חייך
בדיחותיך, סיפוריך ושיריך –
לזכור ולא לשכוח
את הלחן האוהב בכל פעימה ופעימה בלב
לחרוט בנפשי את המנגינה מתוך הלחן האהוב
לזמזם בתוכי שיר מאהוב לאהובה
אהוב שהלך בניגוד לרצונו והותיר אותנו כאן
לשמור על מה שהותיר ולאהוב אותו עד קץ הימים
לזכור ולא לשכוח
לחבק ולא לברוח
לרצות ולא לפחד
להתאמץ ולא להתייאש
לחיות כדי להמשיך את מה שנתת והשרשת
את מה שהיית בחייך ובמותך הותרת את לבי ריק כתהום פעורה
את נפשי כבאר ריקה
את מוחי כאגוז מפוצח
את לבי רצוץ ושבור וכולו מרוסק.
איכה אהוב לבי אהוב נפשי אהוב חיי
געגועים אליך נשמת אפי
אהבתי אליך לא מוצאת מנוח ולא מזור
אהבתי לך לנצח בלבי תשכון
איכה אהוב לבי אהוב נפשי משאת חיי
עד כמה תותיר אותי להמתין לבואך?
הבגדים שלך עדיין מסודרים בארון
התחתונים והגרביים שלך מקופלים
והכול כרגיל מחכה שתחזור הבייתה
לאן הלכת אהוב נפשי משוש חיי?
לחפש בכל שביל ונקיק
לנסות למצוא את אהובי
אהובי הלכת לבלי שוב ? איך עזבתני
בשיא הפריחה כך סתם לקמול?
כשזרענו ממשיכים לנבוט ולגדול
היתכן שעמלת שנים בל תקצור?
כמה לך נפשי אהובי, משוש חיי
הדמעות מילאו את קברך החם
ריפדו את חלונך המאיר שם
יום יבוא ואורך יאיר
עלינו מהשמיים הגבוהים
היש גן עדן שפוי ואנושי שאתה חי בו כדייר ארעי?
ואולי כל כך טוב לך שלא חזרת אלינו מזה 30?
היתכן שוויתרת עלינו והסכמת כך סתם לנטוש?
את הקרב על החיים באמצע חורף בו אנשים מתים?
שהכריע אותנו על חודו של חידק?
והותרת אותנו צופים בך מת לצד החיים.
המומים ושבורים…
אני זוכרת איך הכול התחיל
כאב הבטן הראשון שהכאיב עד לאובדן עצב משתק
כל בוקר סימסת לי באהבה צרופה גם על עוצמות כאב
ולבי למשמע סבלך נפל
לא קיבלנו מברק שזכינו בלוטו או בפייס למרות שנשלח אלינו משמיים.
הפיח בנו תקווה ונתן לנו שהות של חודשים ספורים במחיצתך
סבלת יסורים קשים מצד אחד, ומחטים ננעצים בגופך הצנום העדין והחשוף מצד שני
ולמרות כל זאת, חייכת והיית נוכח ושמח בתושייה ובאומץ לב.
ועדיין מבלי ששמנו לב נשאבנו לחורף מחרף
וחירפת נפשך למות וזה היה חזק ממך ומאיתנו (מודה)
איך נכנענו לגורל, וגודל הבכי וזרם הדמעות לא פסק
בלא מאבק של ממש, לא רצית כבר, נכנעת ושלחת אותנו לשחרר ושם אמרת נואש.
רצית למות כבר, כשידעת שלא תוכל ללכת יותר, וכשגופך מתפרק כמו לגו,
רצית למות בשקט ובשלווה ללא מחטים, ללא כאבים וללא מיחושים…
לתת לנו נשיקה מתוקה
ולשקוע לעולם שכולו נצחים
ואנחנו נשאבנו אל הלא נודע
ורוח הקדים שיברה את לבנו ונשבה בתוכנו
קטפה את העץ עליו נשענו וממנו ינקנו אהבה ורוח חיים בכל רגע מחיינו.
לא היה צריך סופת טורנדו כדי לקטוף אותך
או סופה סוערת ולא אנושית
די ברוח סתווית על אנושית ואתה הפכת חלק מדיירי המרומים
נשמתך עזבה את גופך העדין והשדוף ונשיאה על כנפי מלאכים בשובל ענני תקווה וגאווה
נישאוך מעלה אל ארמון המלכים לגן העדן הנצחי.
איך לא השארת שום סימן שום עקבות
כדי שאוכל למצוא אותך ביער העבות?
האפילה הגיחה בצהרי היום
העלטה בלבי כיבתה את האור
השתיקה תפסה את מקומו של הייאוש
והחיים תפסו את מקומו של המוות
רציתי בסתר לבי לנסוע ברכבת הרים
כתובת שלך, לחפש מסתור?
לגרד חיש גד אולי אמצא מזל ותהיה אי שם.
אהובי אייכה?
רציתי לעבור בטווח האש לצלוח נהר גועש
לטפס על קירות מאבן ושלג
להיות כמו לוחם ולא לוותר בכל חזית ועורף
כדי לזכות בעוד חיבוק ועוד לילה בזכרוני
לראות עיניך מבקשות גרם של חיים
לו רק ידעתי לדבר את געגועיי
לו רק ידעתי לשיר את מחשבותיי
לו רק יכולתי לעוף בחלומותיי
להיות ציפור שיר במעופה ליום אחד?
לעוף אל התקווה לשכוח הרי הייאוש
לו רק ידעת לכמת את געגועיי
לו רק ידעת רזי כמיהותיי
לו רק שמרת על נפלאות בריאתך
היית מדליק משואת
בחג חנוכה
מסיר אפילה שחדרה לחיי
בחנוכייה זו אדליק ואגרש אותה
ואפיץ את אורך לתוך חיי
כדי לספק את חוויות המשתמש הטובות ביותר, אנו משתמשים בטכנולוגיות כמו קובצי Cookie כדי לאחסן ו/או לגשת למידע על המכשיר. הסכמה לטכנולוגיות אלו תאפשר לנו לעבד נתונים כגון התנהגות גלישה או מזהים ייחודיים באתר זה. אי הסכמה או ביטול הסכמה עלולים להשפיע לרעה על תכונות ופונקציות מסוימות.
פונקציות
Always active
האחסון או הגישה הטכנית נחוצים לחלוטין למטרה הלגיטימית של אפשרות השימוש בשירות מסוים המבוקש במפורש על ידי המנוי או המשתמש, או למטרה הבלעדית של ביצוע שידור של תקשורת ברשת תקשורת אלקטרונית.
Preferences
The technical storage or access is necessary for the legitimate purpose of storing preferences that are not requested by the subscriber or user.
סטטיסטיקות
The technical storage or access that is used exclusively for statistical purposes.האחסון או הגישה הטכנית המשמשים אך ורק למטרות סטטיסטיות אנונימיות. ללא זימון לבית משפט, הסכמה מרצון מצד ספק שירותי האינטרנט שלך, או רישומים נוספים מצד שלישי, מידע המאוחסן או נשלף למטרה זו בלבד בדרך כלל אינו יכול לשמש לזיהויך.
שיווק
האחסון או הגישה הטכנית נדרשים כדי ליצור פרופילי משתמשים לצורך שליחת פרסום, או כדי לעקוב אחר המשתמש באתר אינטרנט אחד או במספר אתרים למטרות שיווק דומות.
2 תגובות
אבא שלי היקר מכל אתה הכי חסר לי בעולם כולו
תמיד תישאר לי בלב אני אוהב אותך הכי הרבה בעולם ומתגעגע אליך.מאוד קשה לי שאתה לא איתי ??? אזכור אותך תמיד לעולם ועד ואני אהיה חזק אך ורק בשבילך אבא שמור עלי משמים
כל הרגעים שעזרת לי והייתי לצידי תקוקים לי לנצח בלב.
מתגעגע אביב♥️♥️♥️♥️♥️♥️
לשמעון
עברו 30 יום וחסרונך בולט
לבי נוגה סובל שועט
כמו שיר שנבנה משורות ומילים
כמו יללת התן הנס מפני הכפור
כמו תוגת הערפילים ביום סגריר
בוחר כל תו ומדגיש כל צליל
פזמון לסלול דרך לעוד שביל
בקצב שמח ועצב רגעי
אהבת חיי
אתה למדת אותי שאדם הוא שיר
יש בו מילים, שורות ומנגינות
שמחות ועצובות, בוכות וצוחקות
כמו האדם גם השיר
גיבור חזק ובהחלט חלש ושביר
אך כמו השיר
תמיד לנצח שירו ישיר
ולעולם ישכון במרומים
אהוב חיי לבי ומשוש חיי ,
עיני כבו וסדקו מבכי
קולי נחנק בגרוני ומוחי נמחה
פיסות העצב שהלכו ונערמו עם לכתך
אהוב לבי
קברו את הכאב על מותך במצולות
הלב
עשן סמיך היתמר
עם שוך הלהבה התעמר
כיסה את חושיי ושתק את רגשותיי
כברק בטרם הרעם רועם
כך דמעותיי ביקשו לרדת,
לנשור ולרדת בבת אחת ולא לסגת
לבסוף נשרו הדמעות ונפשי היתה כמו עץ השלכת
עירומה מכל מסך וחומת לבי קרסה
איך עזבת גאה איך בחרת כך סתם לוותר
וכל דקה שנאבקת לעוד יום לחיות
בכל כדור אמרת שבשבילי בלעת
אמרנו שאולי ננצח בקרב באומץ
שנביס את האויב בתושיית אין קץ
אך היה זה אויב שאת הגיבורים
והאמיצים הביס ללא חת
והיום אתה נשארת עטוף בגעגוע
שמיום ליום דווקא כמעין מתגבר
משבוע לשבוע מתרומם מתעצם
הזוגיות שלנו הייתה כמו הים
ידעה מורדות גאות וגם שפל
למרות זו הייתה עם ילדות, בגרות
ובעיקר חברות
שלא מוותרת ולא מתפשרת
לעוד דקה של יחד
עכשיו נשארו בעיקר
הדמעות
אתה עכשיו (אני רוצה לקוות) במקום טוב יותר
וזה לא עושה אותך פחות חסר
ואת הכאב לפחות קשה
עזבת נחוש, לא רצית להכביד
ואני כאן נותרתי ואני פה – להעיד
שהיית כה מיוחד
בין אלפי רגעי הכאב המשתק
נאלמת והתייסרת בלא הפסק
באומץ לב בכית לעיתים בשקט
איך לא היו לי הכוחות ברגעי השפל
להתקומם
וכבדתי נואש בחירתך האחרונה
וזזתי אחור קומתי רכונה
חמדת חיי,
אתה חסר לי ולילדים
לתמר עומר ויאיר
זכרונך לעולם מפני לא יתייתר
ועל מי שהיית ומה שהיית
לעולם לא אוותר
יודעים ילדנו שעליך רבות
לנכדינו עוד נספר
על הנער הג'ינג'י שחקן כדורגל
יתום (מחיי הורות משותפת)
שהגשים את החלום
בחריצות והערצה של שנים
גידל משפחה חמה ונכדים
תמיד מילא לבך לקראתם
ולכן נותרו כולם בלכתך מחוברים
בכישרונך יצקת לתבנית חיי את אהבותייך המוסיקאליות
סודותיך הכמוסים בשירי אהבה מהפנטים
מילים שכתבת לכל אדם ברכה סיפור וסתם הלצה
נגעו בלבם ונחרטו כפאר יצירה מושלם
רקמת בחוט סובלנות וענווה גובלן שלם של חיים
ועומק אנושי בצבעים סוערים ושקטים שיצבעו
את חיי לנצח נצחים
בשבילי היית יחיד ומיוחד במינו
אהובי, האם באמת אינך בחיי יותר?
הקפה והמאפה של בוקר שגרתי
והבירה שאותה אמזוג לשניים
ואתה לא תהיה לידי
היתכן שהמסך בבית כדורגל יקרין
ושמסי ומרדונה לא יבעטו פנדל
איך אני רואה את המסך כל יום כבוי
ומדליקה אותו אולי השחקנים יבקיעו
ויהיה משחק עם שליטה בכדור שרצית
והתוצאה תהיה על המגרש ומכבי
נתניה תיקח את האליפות למרות שזה
חלום נואש
וכל יום אני נזכרת בעוד רגע ממך
ורואה את דמותך צופה שומרת
מגוננת מתוך אלפי רגעים שהיו
בפיספס של חיי
להיות לצידך כחברת נפש ולא רק חזקה
ביקשה מוצא לחפש כתובת מקום משכן
אפילו לדור בבית קטן עם בגן?
לו רק יכולת להאיר לי את האפילה
להשתיק בזעם את ההמולה שבתוכי
להרחיק את הייאוש באומץ וכוח
לפלס לתקווה דרך של מציאות
שרוצה קצת לשמוח
לחפש פתרון לחידה, איכה?
לחפש אולי בחפיר העמוק שבמדרון ההר
בין עצי האקליפטוס ומתחת לסלע בין הרקפות
הבטחתי לך שאהבתי לך היא עד כלות הנשמה
באשר תלך אהבתי לא תכלה
תמשיך להיות לך לענן ולדרך בגן העדן
תגונן ותפאר את שמך שלא לשווא אהובי נתת
והגנת עלינו מפני הכול
אין לי מילים לנטוע את שנובט בלבי אל רגבי העפר המלוח
השורות דהו והגשם שטפם על קברך החם והטרי
שורות שורות ניגנו פזמון בניצוח אומנים
אהובי משוש חיי,
הידעת שהגעגועים לך קורעים את דופן לבי ?
התרצה שאמשיך לתמוך לחבק את ילדינו
לנטוע באדמת יגוני את שמחת חייך
בדיחותיך, סיפוריך ושיריך –
לזכור ולא לשכוח
את הלחן האוהב בכל פעימה ופעימה בלב
לחרוט בנפשי את המנגינה מתוך הלחן האהוב
לזמזם בתוכי שיר מאהוב לאהובה
אהוב שהלך בניגוד לרצונו והותיר אותנו כאן
לשמור על מה שהותיר ולאהוב אותו עד קץ הימים
לזכור ולא לשכוח
לחבק ולא לברוח
לרצות ולא לפחד
להתאמץ ולא להתייאש
לחיות כדי להמשיך את מה שנתת והשרשת
את מה שהיית בחייך ובמותך הותרת את לבי ריק כתהום פעורה
את נפשי כבאר ריקה
את מוחי כאגוז מפוצח
את לבי רצוץ ושבור וכולו מרוסק.
איכה אהוב לבי אהוב נפשי אהוב חיי
געגועים אליך נשמת אפי
אהבתי אליך לא מוצאת מנוח ולא מזור
אהבתי לך לנצח בלבי תשכון
איכה אהוב לבי אהוב נפשי משאת חיי
עד כמה תותיר אותי להמתין לבואך?
הבגדים שלך עדיין מסודרים בארון
התחתונים והגרביים שלך מקופלים
והכול כרגיל מחכה שתחזור הבייתה
לאן הלכת אהוב נפשי משוש חיי?
לחפש בכל שביל ונקיק
לנסות למצוא את אהובי
אהובי הלכת לבלי שוב ? איך עזבתני
בשיא הפריחה כך סתם לקמול?
כשזרענו ממשיכים לנבוט ולגדול
היתכן שעמלת שנים בל תקצור?
כמה לך נפשי אהובי, משוש חיי
הדמעות מילאו את קברך החם
ריפדו את חלונך המאיר שם
יום יבוא ואורך יאיר
עלינו מהשמיים הגבוהים
היש גן עדן שפוי ואנושי שאתה חי בו כדייר ארעי?
ואולי כל כך טוב לך שלא חזרת אלינו מזה 30?
היתכן שוויתרת עלינו והסכמת כך סתם לנטוש?
את הקרב על החיים באמצע חורף בו אנשים מתים?
שהכריע אותנו על חודו של חידק?
והותרת אותנו צופים בך מת לצד החיים.
המומים ושבורים…
אני זוכרת איך הכול התחיל
כאב הבטן הראשון שהכאיב עד לאובדן עצב משתק
כל בוקר סימסת לי באהבה צרופה גם על עוצמות כאב
ולבי למשמע סבלך נפל
לא קיבלנו מברק שזכינו בלוטו או בפייס למרות שנשלח אלינו משמיים.
הפיח בנו תקווה ונתן לנו שהות של חודשים ספורים במחיצתך
סבלת יסורים קשים מצד אחד, ומחטים ננעצים בגופך הצנום העדין והחשוף מצד שני
ולמרות כל זאת, חייכת והיית נוכח ושמח בתושייה ובאומץ לב.
ועדיין מבלי ששמנו לב נשאבנו לחורף מחרף
וחירפת נפשך למות וזה היה חזק ממך ומאיתנו (מודה)
איך נכנענו לגורל, וגודל הבכי וזרם הדמעות לא פסק
בלא מאבק של ממש, לא רצית כבר, נכנעת ושלחת אותנו לשחרר ושם אמרת נואש.
רצית למות כבר, כשידעת שלא תוכל ללכת יותר, וכשגופך מתפרק כמו לגו,
רצית למות בשקט ובשלווה ללא מחטים, ללא כאבים וללא מיחושים…
לתת לנו נשיקה מתוקה
ולשקוע לעולם שכולו נצחים
ואנחנו נשאבנו אל הלא נודע
ורוח הקדים שיברה את לבנו ונשבה בתוכנו
קטפה את העץ עליו נשענו וממנו ינקנו אהבה ורוח חיים בכל רגע מחיינו.
לא היה צריך סופת טורנדו כדי לקטוף אותך
או סופה סוערת ולא אנושית
די ברוח סתווית על אנושית ואתה הפכת חלק מדיירי המרומים
נשמתך עזבה את גופך העדין והשדוף ונשיאה על כנפי מלאכים בשובל ענני תקווה וגאווה
נישאוך מעלה אל ארמון המלכים לגן העדן הנצחי.
איך לא השארת שום סימן שום עקבות
כדי שאוכל למצוא אותך ביער העבות?
האפילה הגיחה בצהרי היום
העלטה בלבי כיבתה את האור
השתיקה תפסה את מקומו של הייאוש
והחיים תפסו את מקומו של המוות
רציתי בסתר לבי לנסוע ברכבת הרים
כתובת שלך, לחפש מסתור?
לגרד חיש גד אולי אמצא מזל ותהיה אי שם.
אהובי אייכה?
רציתי לעבור בטווח האש לצלוח נהר גועש
לטפס על קירות מאבן ושלג
להיות כמו לוחם ולא לוותר בכל חזית ועורף
כדי לזכות בעוד חיבוק ועוד לילה בזכרוני
לראות עיניך מבקשות גרם של חיים
לו רק ידעתי לדבר את געגועיי
לו רק ידעתי לשיר את מחשבותיי
לו רק יכולתי לעוף בחלומותיי
להיות ציפור שיר במעופה ליום אחד?
לעוף אל התקווה לשכוח הרי הייאוש
לו רק ידעת לכמת את געגועיי
לו רק ידעת רזי כמיהותיי
לו רק שמרת על נפלאות בריאתך
היית מדליק משואת
בחג חנוכה
מסיר אפילה שחדרה לחיי
בחנוכייה זו אדליק ואגרש אותה
ואפיץ את אורך לתוך חיי
באהבה לנצח
סוזי – אשתך