אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, מרכז אליאנס ללימודים איראניים, מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, הדקאן, הסגל והסטודנטים מנחמים את ליאורה הנדלמן בעבור על מות אביה.
אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, מרכז אליאנס ללימודים איראניים, מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, הדקאן, הסגל והסטודנטים מנחמים את ליאורה הנדלמן בעבור על מות אביה.
כדי לספק את חוויות המשתמש הטובות ביותר, אנו משתמשים בטכנולוגיות כמו קובצי Cookie כדי לאחסן ו/או לגשת למידע על המכשיר. הסכמה לטכנולוגיות אלו תאפשר לנו לעבד נתונים כגון התנהגות גלישה או מזהים ייחודיים באתר זה. אי הסכמה או ביטול הסכמה עלולים להשפיע לרעה על תכונות ופונקציות מסוימות.
תגובה אחת
אבא היקר, אבא שלי
ב-30 בינואר 2015 ליווינו אותך בדרכך האחרונה והחזרנו אותך הביתה, היכן שנולדת כעשור לפני הקמת המדינה, לצד השדות והמרחבים הירוקים שבצלם גדלת, נוף ילדותך אשר אהבת, באדמה הראשונה שעליה דרכת, ובקרבת שני דורות של בני משפחה, ביניהם סבתך, הוריך, דודיך הבאנו אותך למנוחת עולמים.
החודשים האחרונים לחייך לא היו פשוטים. תקופה זו הייתה מלווה במאבק משותף ועיקש במחלה הקשה, שבסופו של דבר הכריעה את הכף ואותך. בתחילה היה קשה לקבל את העובדה שאתה חולה, משום שאף פעם לא היית חולה. תמיד הפגנת רמת נחישות ועוצמה, שלא נפלו מהיושרה והחריצות שלך בעבודתך ומהנאמנות שלך למשפחה. נראה היה, שכקצין שריון באופי ובנשמה והתגלמות הצבר העברי – יפה תואר ועם זאת אדם פשוט וצנוע – שום דבר לא יכול היה להכניע אותך. אפילו מיטות בתי החולים היו קצרות מלהכיל אותך. בשלבים מסוימים, במהלך החודשים האחרונים, נדמה היה מספר פעמים שהמצב עשוי להשתפר, שהאשפוזים יעשו פחות תכופים, אך למרבה הצער זה לא קרה.
למרות השעות הקשות שחווינו, ברגעים הצלולים האחרונים בחייך, לא איבדת אף פעם את חוש ההומור שאפיין אותך, במיוחד ברגעים דומים למעמד הזה. אני זוכרת שדווקא במהלך מסעות הלוויה היית נוטה לספר לי בדיחות. ההומור הציני שלך, העמיד אותי לא פעם במבוכה, אך הוא גרם לי להבין שזו הייתה דרכך המיוחדת להתמודד עם הקץ, במיוחד עבור מי שחווה אובדן גדול ואיבד את אביו בגיל 17. אני מצטערת אבא יקר שלי, שאני לא זוכרת כרגע אף אחת מהבדיחות, אבל הסיפורים שידעת לספר, מהתנ"ך ועד הפלמ"ח, על לילות במדבר והפרחת השממה, ועל הטיולים והחוויות שלך ושל אימא ברחבי העולם, יהיו נצורים עמי כל ימי חיי.
הותרת אחריך אישה, אחות, ילדים ונכדים אבלים משני צדי האוקיינוס עם שלל זיכרונות של חיים מלאים וגדושים. במהלכם, נטלת להלכה ולמעשה חלק בבניית הארץ החל מהקמת התשתית לעיר ערד, עבור בבתי ספר והיכלי ספורט וכלה בבנייני מגורים ברחבי הארץ. היינו רוצים ליהנות מחברתך קצת יותר, אבל הגורל רצה אחרת. אתה בדרכך העיקשת, אפשרת לנו להיפרד בהדרגה ומתוך השלמה שזו דרכו של העולם. תודה לך אבא יקר, תודה על חיים נפלאים, על כל מה שנתת, על כמה שאהבת ותמכת, ועל הזיכרונות שהשארת.