משה ומרים קאופמן ז"ל

בס"ד,
לזכרם של משה ומרים קאופמן ז"ל
מאת: ישראל זיסק
לפני ימים אחדים, בתאריך ד' בתמוז,
מלאו 44 שנים לפטירתו של משה קאופמן ז"ל מקיבוץ נגבה.
לרגל יום הזיכרון שהיה, כתבתי כמה מילים לזכרם
של משה ומרים קאופמן ז"ל, ממייסדי הקיבוץ.

להלן ציוני דרך בחייה של מרים קאופמן לבית קריניץ ז"ל:
מרים בת אהרון (קריניץ) ומלכה (שיקלר), נולדה בתאריך ט' בטבת תר"ע(21.12.1909),
בעירה קולומיאה , אשר בגליציה, שבפולין.
משפחה ברוכת ילדים, של אחד עשר אחים ואחיות.
האב אהרון עבד בבית אריזה לבירה.
במלחמת העולם הראשונה היה חייל בצבא האוסטרי.
המשפחה הייתה שומרת מסורת וציונית.
מרים הייתה ילדה מלאת מרץ.
מילדותה הייתה אהובה על כל בני ביתה ועל כל מקריה.
לאחר סיומה את לימודי בית הספר, הצטרפה לתנועת
"השומר הצעיר" והייתה פעילה מאוד בקו המקומי.
הצטרפה לקבוצת ההכשרה ועבדה בעבודות קשות ביותר.
בשנת תרצ"ד (1934), בגיל 25, עלתה לארץ ישראל (ללא רשות הוריה), עם קבוצת המפלס מגליציה.
בשנים הראשונות בארץ הצטרפה לקבוצת החברים בכרכור,
שם הכירה בשמירה את משה קאופמן. בהמשך הצטרפה לגבעת גנים
ולאחר מכן הייתה ממייסדות נגבה.
מרים התחתנה עם משה ונולדו להם שלושה ילדים:
נירה, אהרון ומלי.
עבדה כמטפלת ילדים.
חלתה ובחורף של שנת תשי"ט (1959) הלכה לעולמה.
בת חמישים בלבד הייתה במותה.
הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ נגבה.
על מצבתה נכתב:
"מרים קאופמן
בת מלכה ואהרן קריניץ.
נולדה בשנת 1909 בפולין.
נפטרה בכ"ד טבת תשי"ט.
4.1.1959".

לזכרו של משה קאופמן ז"ל:
משה נולד בתאריך י"ט בניסן, חול המועד פסח תרע"א( 1911), להינדה וישעיהו קאופמן
באזור וולוצלבק, עיר על נהר הויסלה במערב פולין.
משה גדל במשפחה ברוכת ילדים: תשעה אחים ואחיות והוא היה במקום הרביעי בסולם הגילים.
גדל בבית דתי ולמד ב"חדר", אצל המורה אשר נקרא "מלמד".
ב"חדר" למדו תורה, גמרא ועברית-שפת הקודש.

אימו של משה עבדה בחנות מכולת.
ואביו היה עצמאי, קבלן זגגות זכוכית
גם משה עזר בעבודת הזגגות והתמקצע בחתיכת הזכוכית.
המשפחה התקשתה להתפרנס ולכן כל חמשת האחים נאלצו לעבוד מגיל 13.
משה גדל עם משפחתו בקהילה יהודית וסיפר כי הם סבלו מאנטישמיות
ומשנאת יהודים מצד הפולנים. הוא גם סיפר שחווה מספר פוגרומים.
משה למד נגרות, כדי שיהיה לו מקצוע בישראל. זה אחד המקצועות
היחידים שהיה אפשר ללמוד בפולין. משה למד בעיקר לבד, קרא רבות
בעברית, יידיש, פולנית וגרמנית.
עם סיום בית הספר היסודי לבנים, הצטרף עם חבריו לתנועת הנוער של "השומר הצעיר".
נהג לישון במטבח ליד מנורת נפט והיה קורא עד מאוחר בלילה
ומתכונן לפעולות בקן ה"שומר הצעיר" בגדוד.
בזמן שהוא היה מעביר את הפעולה, כולם היו מקשיבים בפה פעור.
במקביל למד נגרות, כדי שיהיה לו מקצוע בארץ ישראל.
משה למד בעיקר לבד, קרא רבות
בעברית, אידיש, פולנית וגרמנית.
בשומר הצעיר הוא למד על ארץ ישראל, בעיית היהודים והציונות
אט אט התגבש אצלו הרעיון של הצטרפות ל'חלוץ",
יציאה להכשרה ועליה לארץ ישראל.
הוריו לא רצו שיעלה ארצה.
כל אחיו נשארו בפולין עם הוריו.
רבים ממשפחת קאופמן וממשפחת קריניץ נספו בשואה.

משה עלה ארצה בשנת תרצ"ד (1934). צעדיו הראשונים בארץ הוליכוהו לכרכור(שם כאמור הכיר את מרים)
ובהמשך להכשרה בגבעת גנים.
כבעל מקצוע מצא את מקומו בעבודת הנגריה של הקיבוץ שמוקמה בצריף קטן בנחלת יהודה.
עם הקמת נגבה המשיך לעבוד בענף זה.
במלחמת העצמאות משה מילא תפקיד מרכזי כסגנו של קובה וילן ז"ל, מי שהיה מפקד הכוחות בנגבה.
מספר קובה וילן:
"משה מסמל באישיותו את כל אשר עבר על קיבוצנו:
קו שומרי, קיבוץ הכשרה, עליה, התיישבות, הגנה,
קליטת עליה, יצירת חברה חדשה.
ביחוד אני זוכר את הלילות הארוכים שעשינו יחד
בהפוגות בין הקרבות בבונקר הפיקוד".
בתמונה מאותם ימים, רואים את משה קאופמן ז"ל
מצולם ליד הכניסה לעמדה 6 בקיבוץ ועל השלט שהוצב שם נכתב:
"תבונה, אומץ לב, אהבת החירות-
המה יסוד לחימתנו".
לאחר המלחמה, במשך שנים רבות עבד ברפת.
רכש ידע וניסיון רב בענף זה
והערכה זו מצאה את ביטויה על-ידי חברותו במשך שנים רבות בהנהלה
החקלאית ובהנהלת "החברה להזרעה".
בסוף שנות השישים, אשר כוללת את תקופת מלחמת ששת הימים,
כיהן במשך כשנתיים וחצי כמזכיר הקיבוץ.
לאחר פטירת מרים רעייתו, התחתן בשנית עם שושנה ליטבק ז"ל.
בקיץ תשל"ט(1979), ימים ספורים לפני חגיגות הארבעים לקיבוץ, משה הלך לעולמו.
בן 68 היה במותו.
הובא למנוחת עולמים בבית העלמין של קיבוץ נגבה.
על מצבתו נכתב:
"משה קאופמן
בן ישעיהו והינדה.
נולד י"ט ניסן תרע"א.
17.4.1911.
נפטר ד' תמוז תשל"ט.
29.6.1979".
"תהא נשמתם של משה ומרים קאופמן
צרורה בצרור החיים".
אמן.
ברוך השם משה ומרים זכו לנכדים ונינים
וכדברי הנכד עידן:
"הנכדים והנינים ממשיכים בדרכו החלוצית
של סבא משה ומפריחים את השממה".