שמואל חבל ז"ל (1945- 2006)

שמואל חבל  החל לעבוד ברפאל בשנת 1969. עבד במיפל"ן כטנאי מכונות ושימש בתפקידי ניהול מגוונים במחלקת הייצור. בתפקידו האחרון שימש כמתאם אספקות סד"כ. עבודתו התאפיינה במקצועיות וביסודיות וזכתה להערכה רבה. היה גאה במקום עבודתו, שהיווה עבורו את ביתו השני, ובו גידל וחנך דורות של עובדים חדשים. שמוליק היה גם איש משפחה למופת ואב מסור לארבעת ילדיו. בשנה האחרונה, עם פטירתה הפתאומית של רעייתו חדווה ז"ל, כתב ספר שירים לזכרה ובו בא לידי ביטוי כישרונו המיוחד בכתיבה.

חבריו יזכרו לנצח את אופיו ואישיותו המיוחדים של שמוליק, שהיה חבר לכולם, ידע להקשיב ותמיד היה בסביבה, נכון להושיט יד. תמיכתו בזולת התאפיינה בפשטות ומעשיות, באופטימיות ובחוש הומור.

יהי זכרו ברוך

שי פרציגר ז"ל (1950- 2004)

שי פרציגר שימש שנים רבות ברפאל בתפקידי בינוי וסיוע שונים והשאיר את חותמו בכל פינה ברפאל- במבנים, בגינות, בפינות חמד ובעיקר בלבם של האנשים שבמחיצתם עבד ופעל. שי ניחן בתבונת-כפיים מופלאה. מעשי ידיו ממלאים את ביתו וחצרו שבמצפה אביב כהנצחה לכישרונותיו. הוא ניחן גם במודעות וברגישות רוחנית רבה, שהתבטאה בחשיבותו, בהתנהגותו, בקשר החם שלו עם הסובבים אותו, בחיי הזוגיות המופלאים שיצר, וכן באומץ-הלב והגבורה המיוחדת של מאבקו במחלתו. בתפקידו האחרון כעוזר לתפק"ם במנהלת מערכות משולבות, דאג שי באהבה ובמסירות רבה לצרכים השוטפים של הפרויקטים במנהלה, ובעיקר לצרכים האישיים של כל עובד ועובד. חבריו לעבודה יזכרוהו בגעגועים לטיפול האבהי ולחיבוק שלו.

יהי זכרו ברוך.

רויטל ללסקו ז"ל (1969- 2009)

רויטל הגיעה לרפאל בשנת 2006 ונקלטה ככלכלנית בחטיבת חימוש, במחלקת כו”ב בשמחו”ת. בשנת 2007 עם השינוי הארגוני, עברה לעבוד בחטיבת מנור וטכנולוגיות כמנהלת חוזה במספר פרויקטים. מרגע שהגיעה אלינו לחטיבה והכרנו את דמותה החייכנית וטובת-הלב, עם המוטיבציה הרבה והרצון לעזור לכולם – היא כבשה את הלבבות של כולנו. בשנתיים האחרונות התמודדה עם מחלה קשה, יחד עם משפחתה התומכת, ולמרות התקופה הקשה תמיד דאגה לכולם, למשפחה ובעיקר לבתה בת החמש, ליה. החודש אמורה הייתה רויטל לחגוג את יום הולדתה ה- 40, אך המחלה גברה עליה.

תמיד נישא אותה בלבנו.

יהי זכרה ברוך.

רבקה זילבראס ז"ל (1947- 1992)

רבקה איננה. קשה להשלים עם עובדה טרגית זו של קטיעת חייה ללא עת. תמונת פניה, מלאת שמחה וחכמת חיים, עומדת טרייה בזיכרוננו. מסירות נפש הייתה תכונתה הבולטת: מסירות למשפחתה, מסירות לעבודתה ולכל משימה שלקחה על עצמה. רבקה, זיכרונה לברכה, הייתה בעלת יכולת וידע רב בנושאי עבודתה וביצעה אותה בצורה הטובה ביותר. תמיד הייתה נכונה לתרום, ללמוד ולהתקדם, הייתה בעלת רצון עז, ולא נרתעה מהתמודדות עם נושאים מסובכים ועם עומס עבודה.

אנו, אנשי סמל"א, ידידיה ומוקיריה, מצטרפים לבני משפחתה באבלם הכבד.

יהי זכרה ברוך.

חבריה בשטח סמל"א

אייל מנור ז"ל (1968- 2010)

אייל נקלט לתחום מנגנונים בשטח מכשירים בשנת 2000 כמהנדס מכונות בעל ניסיון ועבד בו כמהנדס כראש מדור וכראש התחום עד ליום מותו. בשנות עבודתו התגלה אייל כאיש עבודה  אהוב, חרוץ,  מסור, נאמן לעובדיו, משקיען שגיבש סביבו קבוצה של מהנדסים ועובדים חדשים חנך והכשיר אותם להיות אנשי מקצוע מעולים.

 אייל התבלט כמקצוען יצירתי ובעל תעוזה  חדשן  מפגין התלהבות ובעל מחשבה עצמאית. הוא השאיר אחריו מורשת והטביע חותם עמוק ומשמעותי בעבודתו היסודית היצירתית והמתודולוגית שהנחיל לעובדים ולפרויקטים.

 הותיר אחריו אישה ושני ילדים.

 יהי זכרו ברוך

אהוד ברכה ז"ל (1947- 2010)

אהוד הגיע לרפאל בשנת 1980 ונקלט בחטיבת אלקטרוניקה. בשנת 1987 לאחר חזרתו משבתון הוצב בחטיבת הטילים כראש תחום תוכנה. בשנת 1989 עבר לשטח נוף שבחטיבת חימוש. אהוד שהיה ד"ר במדעי המחשב, נחשב למקצוען מומחה בתחומו והוביל מימוש אלגוריתמים מסובכים לפרויקטים שונים.

 אהוד אהב את עבודתו וייזכר תמיד באישיותו המיוחדת בצניעותו הרבה ובשאיפתו ללמוד דברים חדשים.

 הותיר אחריו אישה ובת.

 יהי זכרו ברוך.

ציפי קייזרמן ז"ל (1954- 1995)

ציפי עבדה במזכירות חטיבת מערכות חימוש מאז 1976.

בשלהי חודש ספטמבר 95 נפרדה מאתנו ציפי, לאחר שהוכרעה על ידי מחלה קשה שתקפה אותה לפני מספר שנים.

מאז גילוי המחלה ולאחר שהתאוששנו מההלם שספגנו בהיוודע לנו על כך, ליווינו אותה בדאגה במלחמתה האמיצה והעיקשת – בבדיקות, בטיפולים הקשים ובביקורות מלאות החרדה ומורטות העצבים.

למתבונן מהצד – שלא היה שותף בסודה הכמוס, קשה היה להבחין בסיוט העובר עליה. ציפי – בעלת השער הארוך, היפה, הבגדים המיוחדים ועדיי הכסף המעניינים שהיו לה סימן היכר – המשיכה לנהוג כמו תמיד. לאחר הטיפולים שבה אל שולחן עבודתה בתקווה לחזור במהירות למסלול החיים הרגיל – לשגרה המבורכת. אבל היה מי שחשב אחרת. לא עברו חמש שנים, והתברר לציפי, כי דרך ייסוריה לא תמה. המחלה פרצה מחדש, והפעם ביתר-שאת. ציפי בדרכה המיוחדת שינסה שוב מותניים וניסתה לעמוד בפרץ – אך כוחותיה לא עמדו בה. הפעם הייתה זו מלחמה מסוג אחר. ליווינו אותה בעידוד, בהקשבה ובליטוף ונשברנו נוכח חוסר האונים שלה. ההיגיון הבריא לא בגד בה, אך ציפי ראתה את גופה בוגד בה וקורס אט-אט, ואנחנו חבריה לעבודה ניצבנו מנגד דואבים, אך מקווים, שאולי בכל זאת יתחולל נס – אך זה לא הגיע.

נשארנו רק עם זיכרונות מציפי שלנו.

יהי זכרה ברוך.

חברים בהנהלת החטיבה.

צבי פומר (פומרנץ) ז"ל (1938- 1993)

אבלים וכואבים ליווינו את צבי בדרכו האחרונה.

יחד עמו קיווינו, כי גם הפעם יגבר על מחלתו וישוב כבעבר לפעול ולתרום במלוא המרץ והחן. שתים-עשרה שנים נלחם צבי במחלה, ומלחמתו היתה ארוכה, עיקשת ואמיצה, אך לבסוף הלך כוחו ותש, ואחרי כל ביקור בכבה לבנו. יחד עם משפחתו עטפנו אותו באהבה, וניסינו לגונן עליו – אך ללא הועיל.

צבי החל את עבודתו ברפאל ב- 1961 ונמנה עם המייסדים של מוקד הנדסת סביבה ברפאל. היה ראש תחום הנדסת סביבה, מהנדס תקינה ראשי, מהנדס אבטחת איכות במינהלה וראש מחלקת אבטחת איכות בשטח מו"פ ובקרה. דעותיו בנושאים שונים, ביניהם הנדסת סביבה, ניהול איכות והטמעת איכות התכן, תרמו רבות לפיתוח הגישה לאבטחת איכות בסביבתו.

צבי היה בעל אישיות מיוחדת במינה – מקורי, בעל חוש הומור מיוחד ובעל כושר ביטוי נפלא.

לצבי היתה מלה חמה ובדיחה לכל אדם ולכל אירוע. צבי היה אינטלקטואל אמיתי, איש לבבי, נעים הליכות ואציל נפש. צבי אהב את החיים ואת האנשים, היה מנהיג צנוע ובעל חזון. כך נזכור אותו תמיד.

יהיה זכרו ברוך!

חבריו בחטיבת טילים.

העתיד כבר לא יהיה לעבר 

ישנו הרגע הראשון – ההתחלה,

והרגע בו כובה הלהבה.

הרגע בו הכול נגמר,

והעתיד כבר לא יהיה לעבר.

שני רגעים שאינם לבחירה,

ולעתים הם ניתנים במתנה.

ויחש המתרחש בין שני הרגעים,

סיפור מורכב, אשר נקרא חיים.

על הקורה בין הראשון לאחרון,

רק האדם הוא האדון.

אם ירצה תבער הלהבה,

תהיה זוהרת ותקרין תקווה.

אך אם יהיה רפה וייחלש.

הלהבה תדעך ואט תכבה האש,

רק הוא הלהבה להזין ידע.

גם אם נדמה שמעיין האש כבה,

זה שבידיו להפוך קשה לקל,

ולשנות מהלכי גורל.

הוא שיקבע והוא אשר יחליט,

בין רגע הסיום ורגע הבראשית.

אך יש דבר אחד שלא יבחר,

הרגע בו הכול נגמר,

שבו הסוף פוגע בהתחלה,

הרגע בו נסגרת לולאה.

זאב רשף

צבי הרשקוביץ ז"ל (1954- 2007)

צבי החל לעבוד ברפאל בשנת 1978. היה הנדסאי אלקטרוניקה, ובתפקידו האחרון שימש כראש מדור אינטגרציה של פרויקט גדול ואתגרי מאוד בחטיבת הטילים. בכל התפקידים שביצע, בכל שנותיו ברפאל, הפגין צבי יכולת מקצועית גבוהה ביותר, חדשנות וחריצות, והותיר את חותמו העמוק בפיתוחים טכנולוגיים ששימשו את החטיבה תקופה ארוכה. מעל לכל ייזכר צביקה שלנו בזכות אווירת-עבודה נעימה וחברית. חבריו הרבים יזכרוהו כחבר אמתי בעל חוש הומור, חיוך תמידי ושמחה שהשרה על כל סביבותיו בעבודה, בטיולים ובאירועים.

יהי זכרו ברוך.

צביקה גור ז"ל (1950- 2009)

צביקה הגיע לרפאל ב1983  לאחר שירות צבאי כמהנדס חשמל עתודאי בחיל הים נקלט בחט"ל וביצע תפקידים שונים בהנדסת איכות בשנים האחרונות עבד בחמח"ן במרכז אמינות ומערכות ומילא במסירות רבה את תפקידו כמהנדס מערכת ומוביל נושאי אמינות ובטיחות צביקה היה אדם ברוך כישרונות אהב מוסיקה וברידג' ואף ייצג את רפאל בספורטיאדה למקומות עבודה. בסוף שנת  2008 חלה בסרטן ונלחם במחלה כמעט לבדו באצילות נפש רבה כי לא רצה לגרום צער לסובבים אותו באוקטובר 2009 לאחר מאבק עיקש במחלה הלך לעולמו.

 צביקה נגע בכולנו וייזכר תמיד כחבר אמתי, איש חייכן, אופטימי ואוהב חיים.

יהי זכרו ברוך.

קווים לדמותו של ד"ר פאול כץ (1934- 1988)

עברו שלוש שנים מאז פטירתו ללא עת של ד"ר פאול כץ, מורה, מדריך, חבר ובן-אדם יוצא מהכלל. זוהי אבדה קודם כל למשפחה, לשלי ולבנים, אבל גם לנו בבית רפאל זו אבדה כבדה ביותר. נדמה לי שלא אטעה אם אומר שכל מי שהכיר את פאול יודע להעריך עד כמה תרומתו לרפאל חסרה דווקא בימים לא קלים אלו.

השנה זכינו בפרס ביטחון ישראל על פיתוח, ייצור והספקה של מערכת דור ב' לצה"ל. היסודות של מערכת דור ב' ועצם הצלחתה נבעו מהיכולת של פאול לתת גיבוי מלא לאנשים שעברו על הפרויקט ובמיוחד "לפרגן" להצלחתם. פאול מעולם לא תפס טרמפ על הצלחה ולא השאיר אותך לבד עם הכישלון. הוא פעל בדיוק להפך. לא אטעה אם אומר שאלו שעברו עם פאול חשו שזכות גדולה נפלה בחלקם. פאול  היה כתובת לכל נושא או בעיה.

אני זוכר את פאול גם בתקופה שכבר היה חולה ותשוש, כאשר שהינו ב- IMPERIAL COLEGE בלונדון, מחייך את חיוכו המקסים וכל הזמן במצב-רוח טוב, מסרב לכל עזרה וממשיך בפעילותו הרגילה עד כלות כל כוחותיו.

ד"ר פאול כץ היה ללא ספק אישיות מיוחדת במינה.

לאחר מותו הוענק פרס רפאל על שמו בקטגוריית מילוי משימה למופת לצוות פרוייקט מצטיין.

יהי זכרו ברוך.

                                              ד"ר מ'

נוח שחר ז"ל (1943- 2011)

נח החל לעבוד ברפאל בשנת 1972, תחילה, כמהנדס ובהמשך כדובר רפאל. בתפקידו האחרון שימש כמזכיר דירקטוריון החברה. במסגרת תפקידיו אלה הוא פעל ותרם רבות לקידום שיתוף הפעולה בין רפאל לבין הטכניון. נח היה אדם מיוחד במינו. הוא ניחן במזיגה יפה ואנושית של רוח טובה, יכולת מקצועית ואהבת האדם. תמיד ידע לשמור על קשר אנושי חם ולהשרות אווירה נעימה על כל סביבתו. היה חבר ורע למופת, אהוב ומוערך על-ידי כל מי שהכירו אותו ועבדו עימו.

יהי זכרו ברוך.

משה נויפלד ז"ל (1947- 2004)

משה נויפלד עבד ברפאל בשנים 1968- 1974, 2002- 2004. בתפקידו האחרון כמהנדס מערכת בתחום חיישנים הוביל משה הנדסת מערכת לגרסה משופרת לפרויקט גדול. תרומתו לפרויקט התבטאה לפרויקט התבטאה בתכן-על של הפתרון, בפיתוח אלגוריתמים מתקדמים ובאפיון המכלולים העיקריים.

עבודתו של משה התאפיינה במקצועיות, יסודיות ויצירתיות גבוהה, וזכתה להערכה רבה בשטח ובפרויקט.

חבריו יזכרוהו כאדם נעים-הליכות, המשרה על הסובבים אותו אווירה מקצועית, צעירה ועליזה.

יהי זכרו ברוך.

משה הופמן ז"ל (1955- 2009)

משה הופמן החל את עבודתו ברפאל בשנת 1977. בתחילת דרכו היה בהנהלת רפאל – אגף כו”ב, ובשנת 1983 עבר לחטיבת חימוש – שטח חנ”ם, בו שימש בתפקיד עוזר לכלכלה וכספים. במשך שנים אחדות שימש כממונה על תכנון ובקרה בחטיבת  מערכות. בשנת 1993 חזר לחטיבת חימוש, ובשנים האחרונות הצטרף לצוות הכו”ב בהנהלת החטיבה.

משה היה עובד מקצוען, מסור ואחראי, אך יותר מכך היה חבר אמתי, איש צנוע ועניו. מדי יום הגיע לעבודה עם ברק בעיניים ובהתלהבות שסחפה את כל הסובבים אותו גם בימים הקשים של ההתמודדות עם מחלת הסרטן, אשר תקפה אותו לפני כ- 6 שנים. הוא נלחם בעקשנות במחלתו, תמיד שידר אופטימיות, ועד לרגעים האחרונים האמין שינצח את המחלה. הוא אמנם ניצח את הסטטיסטיקה, אך הובס על ידי המחלה.

משה השאיר חלל עמוק והוא יחסר לכל חבריו בחטיבת חימוש.

יהי זכרו ברוך.

משה גריסרו ז"ל (1953- 2009)

משה עבד בבית הדפוס במחלקת התיעוד במש”ם. הוא היה ידוע כאדם שקט וצנוע, שממעיט לדבר ומרבה לעשות למען עבודתו. היה אדם שמבצע את המשימות המוטלות עליו במסירות רבה ובנכונות לעבודה מאומצת בשעות חריגות מעל- ומעבר לנדרש.

משה היה ידוע גם במסירותו הרבה למשפחתו ולחבריו, שתמיד יזכרו את טוב ליבו, את חיוכו ואת נכונותו להושיט כל עזרה כשהתבקש.

חייו נגדעו בטרם-עת בצורה טרגית בתאונת דרכים קשה.

יהי זכרו ברוך.

משה (מוטי) נוסן ז"ל (1948- 1993)

לזכרו של חבר

לך רצינו לומר שלום אחרון,

דמעות ניגרות, מחנק בגרון.

הגוף זועק, נחשולי צמרמורות,

העצים אף הם כמו הרכינו צמרות.

ערבה בודדה נותרה בוכייה,

הלומת יגון עומדה דומייה.

נבחרת נשמתך להשיב במועד החירות,

נועם הליכותיך ייוותר בנו חרוט.

אל עמך נאספת טרם קיץ ואור,

המומים נשאנוך אל הדממה, אל השחור.

דואבים ניצבנו לצד קברך,

תפילה בלבנו לעילוי נשמתך.

ההרים מסביב רגועים כתינוק,

ואתה לא תדע עוד לא דמע, לא צחוק.

לא תדע לא חמה, לא סער בליל,

לא תדע, איך באופן התן מיילל.

נוח אדם בשלווה על משכבך,

עדן תהא לך מנוחתך.

וקבל נא את זה שלום אחרון,

שטוף ים של דמעות,

החונקות בגרון.

יהי זכרו ברוך.

חבריך בשטח מחקר חנ"ם

מנחם מנדל ברקו ז"ל (1946- 1992)

מדברי ההספד שנאמרו בהלווייתו

אישיותו של מנחם משולה בדמיוני לזר העשוי משישה מעגלים. כל מעגל מסמל בצורתו המושלמת את אחת ממידותיו. הזר השלם מסמל את שילוב התכונות ואת גיוון האנושיות.

המעגל הראשון הוא מעגל המשפחה. מילדות ועד לבגרות היו כיבוד אב ואם חלק בלתי-נפרד מאורח חייו. יחס וכבוד היו שמורים עמו למשפחתו שלו וגם למשפחתו הרחבה. הקשר המשפחתי של מנחם הגיע לשיאו באהבה ובמסירות אשר העניק לבתו יעל, המעידים על אצילות נפש מן הדרגה הגבוהה ביותר.

המעגל השני הוא הנאמנות לעבודתו ולמקום עבודתו. מנחם ראה בעבודת הפיתוח הביטחוני, שבה עסק, שליחות לאומית. מסירותו לרפא"ל וליעדיה היו ללא סייג. מעולם לא שמענו ממנו דברי הטפה או מילות זירוז. אולם הדוגמה האישית שנתן ודבקותו במשימות שהוטלו עליו הקרינו אל כל מי שהיו קשורים אתו בקשרי עבודה.

המעגל השלישי הוא המקצוענות. לכל מטלה ולכל משימה שהוטלו עליו ניגש ביסודיות. הוא למד את כל מה שעשו קודמיו בנושא העבודה, חקר את מצב הידע וחיפש נתיבי פעולה, שהיוו את הפשרה הטובה ביותר בין האתגר המקצועי לבין רצונו לספק את התשובות ואת הנתונים בזמן הנכון ובעלת קבילה.

המעגל הרביעי הוא היחס לזולת. המאפיינים הבולטים של יחסי האנוש של מנחם הם כבוד, אמון ומסירות לזולת. ויחס זה לא היה תלוי במעמד, במקצוע, או בכל סממן חיצוני אחר. התקיים בו מאמר חז"ל "היה מתלמדיו של אהרן- אוהב שלום ורודף שלום". אכן רודף שלום היה בכל מהלכיו, והקפיד כי הוויכוחים שהיו לו על רקע מקצועי לא יגלשו לפגיעות אישיות.

המעגל החמישי הוא מעגל התרבות. מנחם היה חובב מוסיקה, אהב גרפיקה וציור, והרבה לקרוא ספרות יפה. כאשר עבודתו דרשה השקעת שעות רבות במפעל, עשה לילותיו כימים כדי להרחיב את אופקיו ולהעשיר את חייו גם במרכיבים מעולם הרוח.

המעגל השישי הוא הענווה והצניעות. גם כאשר היה גאה בהישגיו המקצועיים ובהישגי השטח שניהל, לא שמענו ממנו רמז לגבהות לב או להתרברבות. הוא חלק מניסיונו העשיר לאחרים ללא פרסום, וכל מה שפעל עשה שלא על-מנת לקבל פרס.

שש התכונות שמניתי במנחם היו שזורות אחת בשנייה, הפרו זו את זו, ויחדיו יצרו מכלול שלם. כך נזכור אותו- חבר אמת ושותף לדרך. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

 ד"ר אשר סיגל.

דברים שנאמרו ביום ה-30 לפטירתו

כשאני נזכר במנדל ברקו, מצטיירת בפני תמונתו כשהוא מהלך במסדרון הארוך של שטח מבנה ואווירודינמיקה או באזור מנהרות הרוח בטכניון, ובידו ספל קפה מהביל, או לחילופין סיגריה שלא משה מפיו. בצעד מדוד ובראש מורכן היה פוסע הלוך וחזור ומתרכז בפתרון בעיות מרכזיות של השטח, והתוצאות לא איחרו לבוא. ב-1970 הצטרף לרפא"ל כמהנדס אווירונאוטיקה מתחיל, והוא אז בן 24, ומאז, במשך עשור שנים, היה מזוהה עם התכן האווירונאוטי של הטיל פופאי. הוא ליוה את הדגמים הרבים שנבעו משינויי האופיון והוכיח מקצוענות ונאמנות ללא סייג למשימה ולמסגרת שבה פעל. ברבות הימים זכה לתעודת הוקרה מיוחדת על פועלו זה. מעבר למקצוענות הייתה לברקו התכונה הנפלאה של נכונות להתגייס לטובת הארגון תוך הפגנת מנהיגות: כשהוחלט באמצע שנות השמונים בהנהלה על הערבת שני בכירים מתחום אווירובליסטיקה למנהלת פרויקט חדש, נכנס התחום למשבר מנהיגות. ברקו שימש באותה תקופה מהנדס מערכת אווירונאוטיקה ועסק בנושא מקצועי מרתק של כונס אוויר שקוע. לא היה צריך יותר משיחה קצרה כדי שברקו יבין את המשבר בתחום ויסכים לקבל על עצמו את תפקיד המנהיג. בכישרונו אכן הוציא את התחום מהמשבר וקידמו לפסגות חדשות. התנופה שנתן לתחום בזמנו מורגשת עד היום, ותרמה ללא למינויו ב-1988 כראש שטח מבנה ואווירודינמיקה. מנהיגותו הצטיינה בצניעות וביחס חם לזולת, והכוח המניע היה הדוגמא האישית, המקצוענות והדבקות במשימות. בשנה החולפת תקפה את מנדל ברקו מחלתו האנושה. הוא נלחם בה בכוחות נפש עצומים. בדרכו האצילית לקח את כל עומס הדאגה על עצמו, ועד לרגעיו האחרונים תפקד בצורה מרגיעה ואופטימית: כך יומיים לפני פטירתו הציע לחבר לעבודה להצטרף אליו בחודש מאי הקרוב לנסיעה לסלון האווירי בפריז. למרבה הצער, גברה עליו המחלה, והוא נלקח מאיתנו ללא עת. כזה היה ברקו- מקצוען, נאמן תמיד לארגון ולמשימותיו, מנהיג צנוע ובעל יחס חם לזולת.

כך נזכור אותו לעד!

יהי זכרו ברוך.

ד"ר ראובן אשל.

מיכאל פלדמן ז"ל (1946- 2012)

מיכאל החל לעבוד בשדמה בתחילת שנות התשעים. הידע הרב שלו בהפעלת מכ"מי חיפוש והניסיון שרכש כקצין במערך ההגנה האווירית של הצבא הרוסי תרמו רבות לקידום התחקור והתפעול של מערכות האיום. בשנים האחרונות השתלב מיכאל בקבוצת ניהול והנדסת הניסויים בלשם כחלק מצוות ההתקנות של מערך הניסויים.

בכל שנות עבודתו גילה מיכאל מקצוענות ויוזמה ועמד בכל משימה שהוצבה בפניו. כאדם וכאיש משפחה אהוב הפגין צניעות, נועם הליכות, אצילות נפש וטוב לב.

מיכאל נפטר לאחר התמודדות עיקשת עם מחלתו, תוך גילוי אופטימיות רבה. הוא הותיר את חותמו בתחום סטראו ובמערך הניסויים.

יהי זכרו ברוך.

מוטי גולן ז"ל (1951- 2012)

מוטי עבד כמהנדס ברפאל במשך כשלושים שנה, ועסק בפיתוח מכני בתחום מערכות תקשורת, מכ"ם ול"א. בשנים האחרונות מילא תפקיד ראש תחום בשטח מכניקה בחט"ל, ובשנה האחרונה הוביל פיתוחים חדשים וניסויים מערכתיים.

כאיש מקצוע גילה מוטי גמישות ויכולת למידה יוצאות דופן, וכמנהל דאג לעובדיו והיה מעורב בחייהם הפרטיים. בחיוכו ובאופטימיות שלו ידע לסחוף אחריו אנשים לכל משימה ואתגר, וגידל דורות של מהנדסים בתחום המיוחד בו עסק.

מוטי נהרג בתאונת דרכים בבוקר שבת אביבי בתחילת מאי. היה חובב אופנועים מושבע ונהג לצאת לטייל בכל שבת וחופשה. השאיר אחריו משפחה חמה ועשרות חברים ומכרים.

בלכתו הותיר מוטי אצל כולנו חלל גדול, ותמיד נזכור אותו כאדם אופטימי, אשר מסתכל קדימה בחיוך רחב.

יהי זכרו ברוך.

מאיר מרקוס ז"ל (1945- 2003)

מרקוס החל את עבודתו ברפאל בשנת 1979, כמהנדס מכונות במחלקת מכניקה בחטיבת מערכות. בשנת 1988 הצטרף למחלקת מכניקה בחט"ל, בה עבד ב-15 השנים האחרונות לחייו. הוא אהב את עבודתו, היה גאה בה ומצא בה עניין וסיפוק רב. כמו כן, עסק בתחביביו – נגרות, ציור וגינון. מרקוס היה איש משפחה למופת וחבר נאמן מאין כמוהו. הוא ידע לאהוב ולהקשיב לכולם. תמיד היה בסביבה, נכון להושיט יד, ותמיכתו בזולת התאפיינה בפשטות ומעשיות, באופטימיות ובחוש הומור. היה לו כשרון מיוחד לחבור לאנשים מכל מגוון הקשת האנושית.

משפחתו וחבריו לעבודה יזכרוהו כדמות בעלת עצמה אנושית גדולה, כאיש מלא אהבת-אדם, ישר, צנוע ונעים-הליכות.

יהי זכרו ברוך.

מאיר מרימוביץ ז"ל (1957- 2011)

מאיר הגיע לרפאל בשנת 1981 ונקלט בשטח תמיר שבחטיבת אווירומכניקה. עבד בתפקידים שונים בשטח ובעיקר בנושאי אבטחת איכות כמהנדס איכות פרויקטלי. מאיר אהב את עבודתו,  הצטיין בחשיבה עצמאית ויצירתית ושאף תמיד לשלמות ולצדק. היה אדם רגיש, חבר של כולם ובעל חוש הומור. מאיר היה גם מוסיקאי מחונן שניגן בכלים רבים ולימד צעירים ומבוגרים. הותיר אחריו אישה ושני ילדים.

יהי זכרו ברוך.

לימור דגן ז"ל (1976- 2007)

לימור שירתה כחיילת ברפאל בשנים 1995 – 1996. בשנת 1998 נקלטה לעבודה כסטודנטית בתחום נידופים אופטיים בשמחו"ת ומיד התבלטה בכישוריה, בתבונתה, בזריזות וביעילות שבהן ביצעה כל משימה כמו גם בנועם הליכותיה וחביבותה. עם סיום לימודיה בשנת 2000 נקלטה כמהנדסת כימיה בחברה. בזכות הצטיינותה בעבודה ותרומתה הרבה, קיבלה מעמד של מלגאית קציר. היא הובילה מספר פרויקטים, שבכולם התבלטה והצטיינה הן מהבחינה המקצועית והן מבחינת הדחיפה והקידום. על תרומתה לפרויקט של חט"ל היא זכתה לתעודת הערכה ממנהלת מערכות אלקטרואופטיות וצוינה כמצטיינת רבעונית. בפרק הזמן הקצר בו עבדה עימנו, הטביעה לימור את חותמה המקצועי במחלקה ותרומתה לא תישכח. לימור הייתה אישה צעירה, מלאת חיים ומרץ, עם עתיד גדול לפניה. המחלה הכריעה אותה לאחר מאבק של שנתיים, והיא רק בתחילת דרכה. נתגעגע אליה לעד.

יהי זכרה ברוך.

ירון שרף ז"ל (1953- 2005)

ירון שרף ז"ל הצטרף בשנת 1997 לרפאל למנהלת ים ול"א בחט"ם. בשנת 1999 נקלט במנהלת סמל"א. עבודתו של ירון התאפיינה ביסודיות רבה. הוא חתר תמיד להבנה מעמיקה של הנושאים שאותם חקר, תוך שאיפה להדגשת העיקר מן הטפל. ירון הצטיין גם ביכולת להמחיש דברים באופן חזותי באמצעות אנימציות מאירות-עיניים. נקודת המבט הייחודית שהקנה לנושא המחקר האחרון בו עסק, סייעה להנביט פרויקט אשר קורם בימים אלה עור וגידים בחט"ם. מעבר ליכולתו המקצועית היה לירון כישרון דידקטי שבא לידי ביטוי בקורס שהדריך בנושא עיבוד אותות ובמצגות שהציג בנושאי לוויינות וטילאות.

מעל לכל נזכור את ירון האדם, רגיש ואנושי, איש שיחה נעים, שהיה נכון בכל עת להטות אוזן קשבת לכל חבר בכל נושא.

יהי זכרו ברוך.

יצחק סלם ז"ל (1954- 2012)

יצחק נקלט ברפאל בתחילת שנות ה- 80. במרבית שנות עבודתו ברפאל עבד בחטיבת מנור וטכנולוגיות, בתחום עיבוד שבבי בשט"ם. רמתו המקצועית הגבוהה ניכרה כאשר הוביל פרויקטים מסווגים בעלי חשיבות רבה, בדיוק ובאיכות מרבי. נוסף לכך חנך עובדים חדשים, והמשיך לשמש כיועץ וכחונך גם כאשר מצבו הבריאותי הידרדר עקב מחלתו הקשה. עבור רבים היה יצחק מודל לחיקוי במוסר עבודה גבוה ובאהבתו ליחידה.

פטירתו הנה אבדן כבד למשפחה, לשט"ם, לחברים ולעמיתים לעבודה. ננצור בלבנו את הרגעים שזכינו לשהות בקרבתו.

יהי זכרו ברוך.

יעקב שטורפר ז"ל (1939- 2004)

יעקב החל לעבוד ברפאל בשנת 1965. ב- 13 השנים האחרונות תפקד כמנהל הבטחת איכות במנהלת אוויר-שטח בחטיבת הטילים. היה אחראי על פעילות האיכות במנהלה ובתכנית "פופאי", תוך התקדמות בקשר עם לקוחות חוץ. עבודתו התאפיינה במקצועיות, במסירות, בדייקנות ובאכפתיות. הוא ייזכר כאדם נעים הליכות ובעל חוש הומור, שהשרה אווירה אבהית על כל הסובבים אותו.

יהי זכרו ברוך.

יעקב בליימן ז"ל (1947- 2004)

יעקב נפטר בדמי ימיו, אולם הטביע את רישומו לשנים רבות הן בעולם השחמט והן בעולם הטילים. עולם השחמט יזכור אלוף שחמט ארצי בעל הישגים בין-לאומיים מגיל 12 ואילך. עולם הטילים יזכור את המהנדס מרפאל, שהייתה ביתו השני במשך כ-30 שנה, את המצאותיו היחידות ששיאן המצאה אישית בלעדית לטיל אוויר-שטח מתוחכם (SPICE) ואת תרומתו לביטחון מדינת ישראל שאליה היה קשור בכל מאודו. יעקב הצטיין בעבודה מקצוענית וגאונית, באופיו השקט והצנוע ובהתמדתו חסרת-הפשרות להצלחה בשילוב חברים מסורים.

יהי זכרו ברוך.

יעקב אסס ז"ל (1953- 2001)

ביום שישי, 12 בינואר 2001, הכה בנו הברק כשקיבלנו את הידיעה המרה על מותו הפתאומית של חברנו יעקב אסס. יעקב, שעבד עמנו משנת 1977 כמפעיל מערכות מחשב בכיר, היה הכול, זולת מי שלשמו נקשרים מושגים של מחלה או מוות. דמות ססגונית, חרוץ, חייכן, חברותי ונמרץ. חזותו מטופחת ומהודרת. אדם שאי אפשר להתעלם מנוכחותו. תחילת דרכו של יעקב במרכז החישוב הייתה בעידן המחשבים המרכזיים הגדולים, ומאז היה שותף ומוביל בכול התהליכים שעברנו ביישם טכנולוגיות המידע המתחדשות חדשות לבקרים. בצד פעילותו המקצועית, הטביע יעקב את חותמו בהקניית ערכים של אסתטיקה, סדר ויופי, שנבעו מאהבתו למקום עבודתו. הליכתו מאתנו באופן כה אכזרי, הותירה בלבבות כולנו צלקת שלא תירפא. דמותו המיוחדת נשקפת אלינו מכל פינה והזיכרונות המשותפים, משנים רבות של עבודה וידידות, מלווים אותנו בכל אשר נפנה ואינם נותנים מנוח. יעקב הלך מאיתנו בן 47. הוא יישאר צעיר לנצח.

היה שלום ידיד ורע.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

יהי זכרו ברוך.

חיים פ', בשם כל החברים במטכ"ם.

במלאת שלושים למותו של יעקב אסס, קראה רעייתו, יפה, אף היא עובדת רפא"ל, שיר לזכרו של בעלה האהוב. הדברים מובאים במלואם להלן:

אהובי,

היום מלחש, הגלים גועשים,

הרוח מלטפת,

את הקבר שלך.

תכול השמיים והים ממול

וזוג ציפורים אוהבות

את הקבר מקשטות.

מה הן אומרות

מה הן לוחשות

איזה סוד, איזה רז

לו היא אומרת

שאותו היא אוהבת

את כל שביקש לו היא מוסרת

את הים

הברוש והנחל והנה פרחים

והנה שמיים

ואת בניה היא אוחזת

מאחדת מגוננת

לאופק מביטה

בגעגוע וערגה.

                  אשתו יפה.

יעקב אורגד ז"ל (1939- 2011)

יעקב הגיע לרפאל בשנת 1981 ונקלט במערך הניסויים שם עבד כמהנדס בכיר בנושאים של כיול ואלגוריתמים של שדה הניסויים. יעקב היה מוקד ידע מקצועי ברמה לאומית וכולם שאבו ממנו ונעזרו בו. נכונותו לתת להיענות לחלוק לתמוך ולחזק  אלה היו סימני ההיכר שלו. חיוכו הכובש  חיתוך הדיבור המתנגן ופשטות הליכותיו שבו את לב כל הסובבים אותו. הדרך שבה התמודד עם המחלה הקשה הפעימה אותנו. יעקב היה מופת לכולנו ואנו נתגעגע אליו.

 הותיר אחריו אישה וילדים.

יהי זכרו ברוך.

יורם זילברבוש ז"ל (1950 – 1991)

חלפו 30 יום מאז פטירתך ואנו עדיין המומים ומנסים לעכל את האסון הכבד. מרגע שהגעת לתחום הצטיירת כבחור שקט, שקדן ומסור המבצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר, ללא משוא פנים וביסודיות, תוך שימת דגש על העיקר הן מבחינה מקצועית והן מההיבט האנושי.

לצערנו, חלית במחלה קשה ולמרות שידעת מהרגע הראשון את פישרה, נלחמת בצורה יוצאת מן הכלל בניסיון לגבור עליה.

משך כל התקופה לא איבדת, ולו אף לרגע קט, את התקווה ואת מצב הרוח ואף טרחת לעודד אותנו, הסובבים אותך. בתקופת מחלתך, בין טיפול אחד לשני ולמרות המגבלות הגופניות והכאבים, הגעת לעבודה והמשכת לתרום ללא לאות. בתקופת האשפוז היית שותף בצורה זו או אחרת בעבודת התחום: ייעצת, הסברת והכוונת את האנשים בנושאים בהם עסקת. בביקורים של החברים שעשו זאת באהבה ומתוך הערכה לאישיותך, היית מפליג בשיחות בענייני העולם, המצב הביטחוני והעבודה ברפאל. לעולם לא שמענו תלונות על מחלתך ועל הטיפולים הרפואיים או כל בעיה אחרת. מלחמתך במחלה, האופטימיות ומצב רוחך יכולים לשמש להערצה, למופת ולדוגמה אישית כיצד ניתן להתמודד עם סבל נורא וגורל אכזר.

יורם אתה חסר לנו. זכרך ואישיותך המיוחדת יהיו שמורים אתנו לעולם ועד ויהיו נר לרגלינו.

נעמי, הבנות והמשפחה, כולנו משתתפים בצערכם ומעריכים את יכולתכן להתמודד עם אבדנו של יורם. רצוננו שתדעו שכולנו אהבנו אותו ואבלים על מותו.

יהי זכרך ברוך!

חבריך בשטח מחקר מכניקה

יונת בן שמואל ז"ל (1958- 2004)

יונת החלה את עבודתה ברפאל בשנת 1991. בתפקידה האחרון כראש תחום במנהלת מערכות יבשה בחט"מ, שימשה כמנהלת חוזים וכספים של מספר פרויקטים משמעותיים מול משהב"ט. בכל תפקידיה השונים, שאותם מילאה בהצלחה, הייתה יונת סמל ודוגמה לחריצות, לתבונה, למסירות, לתפקיד ולאנשים העובדים עמה, לדיוק, לרצינות ולאחריות. היא תיזכר תמיד כאישה נעימת הליכות, צנועה וחברותית, דואגת לכולם, בעלת יחסי אנוש מצוינים, חיוך תמידי ואופטימיות.

יהי זכרה ברוך.

חיים דיגמל ז"ל (1945- 2011)

חיים החל לעבוד ברפאל בשנת 1968 ועד מהרה הפך להיות מוקד ידע בכל נושאי התחבורה וההיסעים. כאדם שניחן בראייה רחבה ובתודעת שירות גבוהה, היה נכון תמיד להעמיד את מומחיותו לרשות מקבלי השירות ברפאל והיה גאה מאוד בעבודתו. במהלך שנות עבודתו רכש חיים ידידים רבים בזכות ליבו הרחב, אישיותו הנעימה והעזרה שהגיש לכל פונה. הוא ייזכר כאיש גדול עם נשמה גדולה, רגיש ואמפאטי, אהוד ומוערך.

הליכתו הפתאומית בטרם עת מהווה אבדן קשה לבני המשפחה ולחברים.

יהי זכרו ברוך.

ורד בן-שוע ז"ל (1955- 2011)

ורד החלה לעבוד ברפאל בשנת 1982 וביצעה בנאמנות את תפקידה כמידענית עד שנת 2010, עת יצאה לחופשת מחלה. מסירותה לעבודה, המקצוענות שלה, הידע שצברה ורצונה לתרום לרפאל זכו להערכה רבה מצד כל מי שעבדו עמה. כמו-כן הייתה ורד מעורבת בפעילות למען הקהילה ובתמיכה בילדים הזקוקים לסביבה אוהבת. תמיד ביקשה לעזור ולתרום, הן לאנשים והן לסביבה. לאורך השנה האחרונה השתדלה לשמור על אופטימיות והומור, תכונות שתמיד אפיינו אותה והפכו אותה לאהובה על כל חבריה ומכריה.

ורד נפטרה ביוני 2011 לאחר מאבק במחלה.

יהי זכרה ברוך.

דני שטיינר ז"ל (1947- 1995)

נזכור אותו תמיד כמורה וכחבר.

ב- 7 באוקטובר 1995 הלך לעולמו דני שטיינר, אחד המובילים הוותיקים והמרכזיים של פיתוח מערכות לחימה בחטיבת טילים.

דני החל את עבודתו ברפאל ב- 1974 בתחום סרוו, ובראשו עמד בשמונה השנים האחרונות. בתחילת דרכו הוביל פיתוח ראש ביות של אחת המערכות, ועם הזמן נעשה בעל סמכא בנושאי ייצוב קו ראייה ובקרת ראשי ביות.

דני היה מוכר לכולם כמהנדס מצוין וכמנהל מעולה. בעבודתו לא הכיר את המושג "חיתוך פינות", היה מסודר להפליא ותמיד הקפיד על כל פרט – קל כחמור. ואת שדרש מעצמו – דרש מאחרים.

תקופה ארוכה נאבק דני במחלתו הממארת, בלי שחבריו והכפופים לו הרגישו וידעו דבר. בהערכה, באהבה ובכאב רב אנו נפרדים ממנו, חבריו הרבים שהכירוהו במשך למעלה מעשרים שנות עבודה ברפאל.

תנחומינו העמוקים למשפחה.

יהי זכרו ברוך.

הרברט זרביב, אבינועם אלנקווה וכל החברים לעבודה.

דני שטיינברג ז"ל (1949- 2012)

דני החל לעבוד ברפאל ב- 1975, תחילה בחט"ל, בהמשך בחמח"ן בשטח מכשירים, ולאחר מכן במיפל"ן. במהלך שנות עבודתו הוא ביצע מגוון תפקידים: ראש פרויקט, רמ"ח הנדסת תעשייה, רמ"ט ייצור, ובתפקידו האחרון – מהנדס בטיחות מיפל"ן. בכל תפקידיו תרם דני בנושאים מקצועיים וערכיים, בחניכת דור ההמשך ובמתן דוגמה אישית של רוח ההתנדבות.

דני היה לא רק מהנדס אווירונאוטיקה, שהתמצא בכל הטכנולוגיות הקשורות למערכות נשק, אלא גם קצין שריון, שלחם במלחמת יום הכיפורים והגיע לתפקיד קצין מטה בעוצבת שריון מילואים. עד לגיל מתקדם מאוד המשיך דני בדואליות הזו, ועל כך היה גאה מאוד: תפקיד מרכזי בתעשייה הביטחונית וקצין בדרג השדה הלוחם. לערך של ביטחון ישראל נתן דני את כל מה שהיה לו. מעל לכל דני היה בן אדם. איש צנוע ורגיש, אשר ליווה, תמך והזדהה בשקט, שלא על מנת לקבל תודה. כולם מכירים ומוקירים את עוצמת התנדבותו ותרומתו לבית קסלר, אך לא כולם מכירים את הסיוע שהושיט במקרים לא פשוטים, שצנעת הפרט יאה להם. דני היה גם איש עט וספר. הוא קרא הרבה, העריץ במיוחד את שירי נתן אלתרמן, וגם כתב נאומי ברכה בחרוזים, שבהם נהג לשלב רמזים לעשייתנו באופן יצירתי וחביב.

יהי זכרו ברוך.

דן לבן ז"ל (1946 -2008)

דן לבן החל את עבודתו ברפאל בשנת 1970. בתפקידו בסמל”א הוא תרם רבות להנחת אבני הבניין בנושאי הגנה על ספינות חיל הים. אבני בניין אלו בתורת הלחימה של חיל הים מהוות נכסי צאן ברזל אשר ילוו את החיל לאורך שנים.

דן נחשב כבר-סמכא בלתי מעורער בנושאים שבהם עסק ורבים שיחרו לפתחו לעצה ולדיון מקצועי מעמיק.

בלכתו של דן איבדה סמל”א את אחת מאישיותה, את האדם שתרם רבות לעיצוב החשיבה הסמל”אית המיוחדת.

יהי זכרו ברוך.

דן אבידור ז"ל (1958- 2012)

ביום חמישי, 14 ביוני 2012 בשעות הערב, תם הקרב של מנהל חטיבת מנור וטכנולוגיות, דן אבידור, במחלת הסרטן. דני הוכרע לאחר מאבק עיקש. ליבו נדם, והוא בן 53 בלבד. דני הובא למנוחת עולמים ביום שישי, 15 ביוני 2012, בבית העלמין "ארץ החיים". מאות ליוו אותו בדרכו האחרונה. דני היה בוגר בית ספר הראלי בחיפה. בשנת 1980 סיים תואר ראשון בהנדסת מכונות בטכניון, ובשנת 1994 סיים תואר שני בהנדסה ימית באוניברסיטה בחו"ל. בשנת 2003 השתחרר מחיל הים בדרגת אלוף-משנה. את קשריו העמוקים עם רפאל החל דני בתקופת שירותו הצבאי כאחראי מטעם צה"ל על אחת התכניות הגדולות והמרכזיות של מערכת הביטחון. בדצמבר 2003, מיד לאחר שחרורו מצה"ל, התמנה דני לראש מנהלת מערכות משולבות בחטיבת הטילים של רפאל. בינואר 2007 עזב דני את רפאל לטובת התנסות בחברות היי-טק והזנק. בדצמבר אותה שנה חזר לרפאל ושימש כיועץ באחד מהפרויקטים המורכבים מול לקוח זר. בנובמבר 2009 התמנה לסמנכ"ל בכיר וראש חטיבת מנור וטכנולוגיות. נוסף לעבודתו היומיומית היה דני מעורב גם בפרויקט "משואה לתקומה", במסגרת זו הוביל באוקטובר 2010 את משלחת רפאל למסע מרגש ועתיר חוויות בפולין. מנהיגותו הטבעית, מקצועיותו, חכמתו, צניעותו ואנושיותו, בליווי האופטימיות והאמונה בדרך אשר הפגין דני מיומו הראשון בחטיבה, הביאו את כולנו לצעוד אתו ואחריו. מעולם לא הסכים דני לקבל דברים כמובנים מאליהם – כך היה גם במהלך התמודדותו עם המחלה הארורה. הוא לחם כאריה ולא הסכים לוותר ולו לרגע אחד, עד רגע ההכרעה ביום חמישי בערב. זכות גדולה נפלה בחלקנו לשהות במחיצתו, להיות בקרבתו, לעבוד אתו. אנו נפרדים מדן אבידור אבל ננצור בלבנו את הרגעים שזכינו לשהות בקרבתו. אין ספק שהוא יחסר לנו – עובדי חטיבת מנור וטכנולוגיות – כמו גם לרפאל כולה. ליבנו עם רעייתו ישראלה, בניו עידו ויובל, אמו ואחותו.

יהי זכרו ברוך.

דינה כהן ז"ל (1955- 2010)

דינה נקלטה ברפאל בשנת 1979 ועבדה במיפל"ן במדור הרכבות אלקטרוניות. בשנה האחרונה  לאחר שמחלתה חזרה עבדה דינה במדור לוגיסטיקה ומחסנים במיפל"ן. דינה הצטיינה בעבודתה המקצועית והמסורה. חבריה יזכרו את אישיותה הערכית והחברותית שתמיד נרתמת לעזרת הזולת. התנדבותה למשטרה הייתה אחת הדרכים שבהן בחרה לתרום לכלל.

הליכתה בטרם עת היא אבדה כבדה למשפחתה ולכל חבריה.

יהי זכרה ברוך.

דוד ויסבלט ז"ל (1947- 2008)

דוד ויסבלט התחיל לעבוד ברפאל בשנת 1970 הוא השתלב כהנדסאי בכיר בקבוצות פיתוח של מכלולי RF, בעיקר בפיתוח ובהכללת מערכות תקשורת ומודיעין. הידע המקצועי הרחב שלו, יחד עם הניסיון הרב שרכש בפיתוח מערכות RF מורכבות וחדשניות, הביאוהו להשתלב גם בצוותי הנדסת מערכת של מספר פרויקטים. תרומתו לקידום מגוון רחב של מוצרי רפאל שסופקו לצה”ל הייתה נכבדה.

עבודתו התאפיינה ביסודיות, במסירות, באכפתיות ובאחריות ראויים לציון.

חבריו יזכרוהו כאדם חברותי, הנרתם לסייע לכל אחד הן בנושאי עבודה והן בעניינים אישיים. התנדבותו למשטרה הייתה אחד מהצעדים שבחר לתרום לכלל.

הליכתו של דוד בטרם עת היא אבדה כבדה למשפחתו, לחבריו ולכל אלו שהכירו אותו.

יהי זכרו ברוך.