83 שנים מלאו להיעלמו של המעפיל ארתור וייס ז"ל,
היה בן ה-38 שנים. יליד הונגריה.
הגיע הזמן להכיר במעפיל ארתור וייס ז"ל כחלל פעולות איבה.
להלן סיפור הפרשה:
בשנת תרצ"ט-1939 הפליגו 304 מעפילים מהונגריה ובולגריה
מנמל בורגאס שבבולגריה, על סיפון ספינת המעפילים
בשם: אגיוס ניקולאוס – "קונפינו טרנספורט",
על שמו של הפעיל היהודי הציוני ממוצא בולגרי הרופא ד"ר ברוך קונפינו ז"ל.
המעפילים החליטו לעלות ארצה, כתוצאה מעליית הנאצים והתגברות האנטישמיות.
בעיתון "הבקר", יום ראשון, 21 במאי 1939, נכתב:
"אלה הם פליטי התופת הנאצית שהעפילו לארץ אבות
והגיעו אור ליום שישי, אחרי נדודים וטלטולי דרך ארוכים,
אל חופי המולדת".
בסיום המסע, המעפילים הצליחו לרדת בחוף אשקלון אבל נתקלו במארב של שומרים ערבים מהסביבה.
נפתחה לעברם אש, אבל אחרי שהשיבו אש, הירי נפסק.
בהמולה שנוצרה אבדו שני מעפילים. אחד המעפילים נמצא מאוחר יותר. השני נרצח".
(על פי עדותו של המעפיל צבי אבידרור ז"ל, לימים מוותיקי טייסי חיל האוויר).
בעיתון הארץ יום א' ג' סיון תרצ"ט 21 במאי 1939 נכתב:
" כשהסירות התקרבו לחוף הרגישו בהם ערבים והתחילו לירות בהם.
איש לא נפגע אבל כתוצאה מזה טבעו שנים מן המעפילים שקפצו למים ואחר נעלם".
בעיתונות מאותה תקופה סיקרה במספר כתבות
את המאמצים לאתר את המעפיל ארתור וייס ז"ל.
דיווח שלושה ימים לאחר העלמו:
"מה גורלו של המעפיל שנפל לידי ערבים?"
"ארתור וייס, האחד מבין המעפילים
שנפל בידי ערבים, לא נמצא עדיין.
חוששים מאד לגורלו".
עיתון דבר, 22.5.1939.

שישה ימים לאחר העלמו:
עיתון "דבר". 25.5.1939.
הכותרת: "איך עונו מעפילים בידי פראים".
ציטוט מהכתבה:
"אולי היו יכולים להציל גם את ארתור וייס
שודאי נפל בידי ערביי הסביבה הזאת".
לאחר שבועיים וחצי:
"המעפיל שנעלם מן הקבוצה אשר
אשר נתפס ליד מגדל גד (כיום אשקלון) ביום 19.5.39.
בן 38. מהונגריה.
כל היודע פרטים עליו מתבקש
להודיע למערכת "הבוקר".
עיתון "הבוקר", 6.6.1939.
דיווח אחרון כמעט לאחר חודשיים:
כותרת הכתבה:
"גורלו הטראגי של מעפיל".
ציטוט מהכתבה:
"משפחתו של ארתור וייס, מהמפעלים
שעלו לחוף ליד אשדוד, שהתרחק מחבורתו
ומאז נעלמו עקבותיו- עשתה מאמצים רבים
כדי למצאו, ואם אינו בחיים- להביאו לקבר ישראל.
אחד מידידיו ערך חקירה פרטית, קבע, כי וייס
נקבר על ידי ערבים בכפר חממה (כיום קיבוץ ניצנים)
בקרבת מגדל גד. המשפחה פנתה לשלטונות בדבר
הוצאת הגויה והעברתה לבית קברות יהודי,
אולם לא נענתה".
עיתון "דבר", 11.7.1939
המעפיל ארתור וייס ז"ל הוא דמות טרגית.
ארתור חלם לעלות לארץ ישראל ולחיות בה.
אך לצערנו הרב הוא לא זכה לכך.
ארתור אף לא זכה לקבר ישראל.
הגיע הזמן ש"המוסד לביטוח לאומי"
יכיר בארתור וייס ז"ל
כחלל פעולות איבה ושמו יחוקק באנדרטה
לחללי פעולות איבה בהר הרצל בירושלים.
"תהא נשמתו של ארתור וייס ז"ל,
צרורה בצרור החיים".
אמן.

חיים-יהונתן בן צבי ז"ל, נולד כיהונתן גולדברג בשנת תרפ"א(1921) להירש ופרידה, וגדל בצ'כוסלובקיה.
בגיל צעיר החלים ממחלה ושמו שונה לחיים, על פי מסורת הענקת השם 'חיים' או 'חיה' לניצולי מחלות קשות.
לימים היה חותם על עבודותיו "חיים-יהונתן" או "ח"י".
גדל בבית דתי ועלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ח(1938) עם עליית הנוער, לקיבוץ שדה אליהו.
הוריו ואחותו הרופאה שנשארו בסלובקיה, נספו באושוויץ.
בשנת תש"ז(1947) נישא לניצולת השואה ד"ר שושנה לבית ויינברגר-הכרמי ז"ל, אחותו הקטנה של 'אימי' (משה אליהו ז"ל).
חיים יהונתן בן צבי היה אמן מלידה. בנעוריו צייר ורשם, דבר שלא היה התקבל באהדה בסביבה הדתית של אז. לאחר הגיעו ארצה למד אמנות והוראה, לימד, והתנסה בזרמים רבים של אמנות. גיבוש זהותו כאמן היתה מלווה בחיפושי דרך רבים והוא הפך לאחד מראשוני אמני חלונות הצבעונין (ויטראז'), אמן פסיפס, וצייר. חיים יצר סדרות של ויטראז'ים המבוססים על סיפורי תנ"ך ומורשת בבתי כנסת שונים בארץ, ובבתים פרטיים. הפסיפסים הגדולים שלו עסקו גם הם בנושאי מורשת או טבע ארץ-ישראלי. ציוריו שקפו אהבה עצומה לטבע ואדם.
עבודותיו מעטרות מוסדות חינוך ובתי כנסת ברחבי הארץ. פרוייקט מיוחד נמצא בבית הכנסת של הקהילה הסלוניקאית בחיפה, שם ייצר בסוף שנות ה-60, ארון קודש ענק בצורת שלושה ספרי תורה ספרדיים שכולו מצופה בנחושת ואלפקה עם ציטוטים מהמקורות בהבלטה מיוחדת. כמו כן יצר וויטראז'ים המתארים את המסורת הימית במקורות, לזכר הנספים בשואה מתוך הקהילה היהודית בסלוניקי שהיו יורדי הים.
את הפסיפס הגדול במשואות יצחק, יצר לזכרם של 'אימי' (משה) אליהו ויינברגר ז"ל שהיה גיסו (אחיה של אמי), וחבריו לשיירת העשרה שנהרגו במלחמת השחרור. את הויטראזי'ם יצר ברוח סמלים יהודיים-ישראליים. הזיקה בין היהדות לציונות ולישראליות היתה חזקה מאד אצלו, ושזורה בכל עשייתו. היתה לו דרך מיוחדת לתרגם סמלים לאמנות נגישה, צבעונית ושמחה, תוך כדי שימורם והנצחתם.
לחיים היה סטודיו צמוד לביתנו שם היה יוצר, עובד, ומתכנן כלים ומכונות מותאמים לעבודות שביצע. הוא היה בעל השכלה רחבה, הומניסט ופמיניסט, וידע להעצים תלמידים, ובעיקר את החריגים שבהם, דרך התבוננות ועשייה אמנותית .
חיים נשלח מטעם הסוכנות לשליחות בארה"ב, כמורה לאמנות ויהדות. הוא ייצר פורמט מיוחד לעבודות אמנות קהילתית עם נשות קהילת בית הכנסת "בית אל" בניו-לונדון, קונטיקט, אותו עיטרו בפרוכת, ושטיחי קיר ענקיים. במקביל לימד אמנות ויהדות, והפך ליקיר הקהילה. לקראת סוף שליחותו, במהלך ביקור במקסיקו שם הוצגה תערוכה מציוריו, נפטר מדום לב בקיץ תשל"ב(יולי 1972)
והוא בן 51. הובא למנוחת עולמים בחיפה.
השאיר אחיו אישה שושנה, ושתי בנות: גילת והדס.
על מצבתו נכתב:
"חיים יהונתן בן צבי
נפטר י"ג מנחם אב תשל"ב
בן 51.
לזכר הוריו ואחותו שנספו בשואת אירופה
צבי פרידה
אבויקה.
ת.נ.צ.ב.ה."
יהי זיכרו ברוך.

להלן תיאור יצירותיו של חיים יהונתן בן צבי ז"ל
על גבי חלונות הויטראז' והפסיפס בבית הכנסת במשואות יצחק
ישנם דברים שאנו רואים מידי יום,
אך לא שמים לב אליהם.
כך הם הדברים נכונים לגבי חלונות הויטראז' והפסיפס בבית הכנסת במשואות צחק.
ששת חלונות הויטראז' נמצאים ליד ארון הקודש
ותמונת הפסיפס נמצאת בפוליש בכניסה לבית הכנסת.
הם הוצבו בבית הכנסת עם הקמתו בשנת תשכ"א(1961).
חלונות הויטראז'
מה רואים בחלונות הויטראז'?
בויטרזי'ם יש את חגי השנה.
בצד ימין של ארון הקודש:
זה מתחיל מראש השנה בצד ימין למעלה ב"עקידת יצחק",
לאחר מיכן יום כיפור (יונה במאי הדגה)
ואח"כ סוכות כולל: ניסוך המים וארבעת המינים.
בצד שמאל של הארון:
יום העצמאות – המנורה.
חזרה לפסח שיר השירים
ובסוף שבועות חגיגת קציר חיטים מגל ועוגב לנגינה.
תמונת הפסיפס:
תמונת הפסיפס בפוליש, בכניסה לבית הכנסת,
מוקדשת לזיכרו של משה אליהו וינברגר ז"ל,מחללי "שיירת העשרה"
בדרך לגוש עציון,
ואשר לפני ימים אחדים חל יום הזיכרון שלו (כ"ח בכסלו תש"ח),
להלן ציוני דרך בחייו של משה וינברגר ז"ל.
מתוך אתר יזכור בקהילנט של המשק:
משה אליהו בן יונה ויוסף נולד בסנדרו שבהונגריה. בגיל צעיר עבר, עם משפחתו, לקושיצה בצ'כוסלובקיה. גדל והתחנך בבית ספוג תורה ודרך ארץ וחדור ברוח ציונית – חלוצית.
בשעות הבוקר למד לימודי חול ובשעות אחה"צ לימודי קודש. אביו יוסף וינברגר ז"ל היה תלמיד חכם מובהק וכן אחד ממנהיגי המזרחי בצ'כוסלובקיה, ואחר כך בהונגריה.
עם כיבוש קושיצה בידי ההונגרים עברה המשפחה לבודפסט. ביתה שימש גם אכסניה ובית-ועד לפעילי תנועת "בני עקיבא" בה היו חברים מילדותם, משה, אחיו הבכור שמואל ואחיותיו יהודית ושושנה.
עם התבגרותו למד במשך זמן מה בישיבה ולאחר מכן למד מסגרות ומכונאות, לקראת העלייה לארץ.
משה היה ענוותן ומופנם. תמיד מילא במסירות את שהוטל עליו. מטרתו בחיים הייתה ברורה: להיות חבר בקיבוץ דתי בישראל.
בעלותו ארצה ב-1941 הצטרף עם חבריו למקווה ישראל. היה בין ראשוני הגרעין הצ'כי ועשה עם הגרעין את דרכו לטירת צבי ולגוש עציון. בטירת צבי השתלם כטרקטוריסט, עבודה שנחשבה אחראית ביותר.
במשואות יצחק שבגוש עציון מונה להיות נהג המשק. גם בימים של סכנת נפשות ביטחונית, עשה את הנסיעות בין ירושלים לגוש ללא חת וללא תלונה.
משה היה חביב ואהוב על כל חבריו. איש שקט ומצניע לכת. מוכן לכל משימה ומבצעה בשלמות. היה קשור בלב ונפש למשקו ולחבריו.
בתחילת המצור על הגוש, בחנוכה תש"ח, אורגנה שיירה להובלת אספקה מירושלים ליישובי הגוש (שיירה שנקראה לימים "שיירת העשרה"). משה נשלח עם המשאית של משואות יצחק. השיירה הותקפה עי ידי ערבים בדרך, בק"מ ה- 15. בקרב זה נפל משה הי"ד.
משה היה קורבננו היחיד במערכת גוש עציון.
ראשית קבורתו הייתה בכפר עציון. בכ"ה בחשוון תש"י הועברו עצמותיו לקבורה בהר הרצל, יחד עם כל הרוגי גוש עציון.
ת.נ.צ.ב.ה.

מה רואים בתמונת הפסיפס?
בראש הפסיפס מופיעה עננה שחורה/אפורה לאות אבל/צער.
צריך לזכור שהפסיפס נעשה טרם חזרתנו לגוש עציון, הכל ממרחק הזמן של געגועים וכיסופים להר.
במקומות רבים בכל הציור מסודרות אבנים בצורת טרסות – מאפיין את אזור גוש עציון
העץ הגדול מימין בעל שני הגזעים מבטא מספר דברים:
– עץ האלון – סמל מובהק של הגוש
– גזע אחד שחור/בשלכת/יבש סמל לגוש שנחרב
– גזע שני מלבלב – סמל לישובים המתחדשים (משואות-יצחק, עין-צורים, רבדים וניר עציון).
משמאל לגזע פרח נבול – הגוש שנפל, החברים שנפלו
מימין לגזע פרחים צעירים חדשים – הישובים המתחדשים, הדורות הצעירים במדינת ישראל.
משמאל לעץ ארבע גבעות – סמל לארבעת הקיבוצים בהר, גם הם כביכול מרחפים כי אינם כבר, ומתחתם הרבה גבעות חדשות עם נטיעות צעירות.
בתחתית הציור כתוב שהפסיפס לזיכרו של משה אליהו וינברגר ז"ל.

ברצוני להודות:
לבת הדס גילן.