בס"ד,
לזכרה של מרים אליגולשוילי ז"ל
מאת: ישראל זיסק
לפני ימים אחדים, הלכה לעולמה מרים אליגולשוילי אשר חוות מרים נקראה על שמה.
נפטרה בשיבה טובה והיא בת מאה הייתה במותה (ילידת תר"פ-1919).
הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין היהודי בפריס שבצרפת.
"תהא נשמתה צרורה בצרור החיים".
אמן.
מרים ז"ל הייתה אשתו של ליאון אליגולשוילי ז"ל, מי שייסד חוות מרים והיה מנהלה הראשון.
ליאון ז"ל אשר לפני כשנתיים וחצי הלך לעולמו גם כן בשיבה טובה, בגיל 105.
להלן סיפור החווה:
שנים אחדות לאחר הקמת המדינה, בשנת תשי"ד- 1954, נפגש בעל הון מצרפת, יהודי וציוני גדול בשם: ליאון אליגולשוילי עם יוסף וייץ ז"ל מראשי הסוכנות היהודית
והוא רכש משבצת שלמה של יישוב, שטח של למעלה מחמשת אלפים דונם באזור שבין אשקלון למושב כוכב מיכאל והקים בה את חווה חקלאית בשם: "חוות מרים", על שם אשתו מרים ז"ל.
באזור זה, במלחמת העצמאות נערכו קרבות קשים לפריצת הדרך אל הנגב. בקרבת החווה ממוקמת אנדרטת זיכרון לחללי חטיבת "גבעתי" שנפלו בקרבות (חליקאת – גדוד 54). על האנדרטה חקוק: "ההלך, ברדתך לנגב זכור אותנו".
ליאון אליגושווילי (או בכינויו: "הצרפתי") מינה את נתן ילין-מור, מי שהיה מראשי ארגון הלח"י, למנהלה של החווה ואת שמואל (מולה) הרמתי ז"ל למנהל הגידולים בה.
בהנהלתם של ליאון אליגולשווילי, נתן ילין-מור ומולה הרמתי ז"ל ובעזרת הפועלים היא הפכה לחווה החקלאית הפרטית הגדולה והמתקדמת בזמנה.
בימי שיגרה עבדו בה כמאתיים פועלים ובימי קטיף הגיעו מספר הפועלים שעבדו עד לכאלף אנשים.
החווה שימשה גם ככלי לקליטת עליה באותה תקופה. כדברי לובה אליאב ז"ל, סגן שר העלייה והקליטה, במכתבו : "הריני שמח לאשר את עזרתכם לקליטת עולים בחבל לכיש בשנים הראשונות לקיומו".
בעשור הראשון של החווה גידלו בעיקר את הגידולים הבאים: חיטה, סלק סוכר, כותנה, שעורה, תירס, עגבניות, אפונה ועוד.
בשטחי החווה היו גם מטעים של: אגסים, תפוחים, מישמש ואפרסקים.
בתקופת קטיף הכותנה (קטיף ידני) הגיעו לעבוד גם מחנות נוער ועבודה מכל רחבי הארץ, ובלילות לנו בחווה.
כפי שציינתי החווה הייתה חווה חקלאית מתקדמת בזמנה.
בחווה ביקרו בין השאר שר החקלאות באותה תקופה משה דיין ז"ל, שר החקלאות של קליפורניה בארצות הברית, משלחות ממדינות אפריקה ועוד, כדי להתרשם מהישגיה.
נתן ילין-מור ז"ל סיפר על מולה הרמתי ז"ל כמגדל הגידולים של החווה: "עבודת האדמה הייתה למולה גם מדע וגם אהבה. הוא תר אחרי כל חידוש בשיטות העבודה, בטיב הגידולים ובמיכון. הוא חיפש זנים חדשים לגוון בהם את קשת הגידולים.
הוא עיין בספרות המקצועית וניסה שיטות השקייה חדשניות. גם פעל במרץ לייבוא מכונות חקלאיות שכמותן טרם נראו בארץ" (מתוך הספר "מולה הרמתי" בהוצאות המשפחה,1975).
סגן אלוף מולה הרמתי ז"ל נפל במלחמת יום הכיפורים בגזרת סיני.
לאחר מלחמת ששת הימים (תשכ"ז-1967) החווה התדרדרה, נסוגה והתפרקה. הסיבות שהביא לפירוק החווה:
סכסוך אישי שפרץ בין ליאון אליגושווילי לבין נתן ילין-מור ומולה הרמתי שבעקבותיו נאלצו האחרונים לעזוב את החווה.
החווה התפרקה, ליאון אליגושווילי החליט למכור את החווה לבעלים אחרים.
חיים נדיבי ז"ל אשר באותה תקופה היה בהנהלת "הפועל המזרחי" ויושב ראש אגף הקניות בארגון, פעל נמרצות לרכישת החווה. באביב תשכ"ח- 1968 נרכשה החווה ע"י שלושה ארגונים: "הפועל המזרחי", מושבי הדרום וארגון מושבי הנגב.
הוקמה אגודת "שדות לכיש" שאיגדה את שלושת הארגונים ששלטו בחווה. האדמות בשליטת "הפועל המזרחי" הועברו לידי משואות יצחק, והאדמות שבשליטת ארגון מושבי הנגב הועברו לידי מושב כוכב מיכאל.
למנהל החווה התמנה שמואל ליבנה ז"ל.
מאז הקמת החווה ועד יימנו עברו למעלה מ-65 שנים.
כיום אנו גד"ש "דגנים"(גדולי שדה משואות יצחק ונגבה) מגדלים לצד גידולי שדה גם אלף דונם של מטעי שקדים וזיתים.
בניגוד לעבר שעבדו מאות פועלים, כיום העבודה מתבצעת בידי כוח אדם מצומצם מאוד.
לאחרונה הוצבה אנדרטה חדשה בכניסה לחווה.
את האנדרטה הקים ידידנו הפסל והאמן גרשון היימן מבאר טוביה.
תיאור האבן:
העצוב הוא משלוש לוחות אבנים גליליות שטוחות העומדות אחת ליד השניה וקו המתאר מסמן את גבולות חוות מרים. באבן המרכזית כתוב בעברית ואנגלית על חוות מרים, צילום של מרים וליאון אליגולשוילי ז"ל וכן תקציר על ההסטוריה של החווה. באבן הימנית צילום מפת מדידות וחלוקה של שטחי החווה משנת תשי"ח-1958. באבן השמאלית צילומים מהחווה, מתקופת קטיף ידני של הכותנה.
איך מגיעים?
נכנסים מהכניסה ליד שטח 4. כחמישים מטרים מהכביש הראשי.
תודה לאלן, בנם של ליאון ומרים אליגולשוילי ז"ל,
אשר עידכן אותי על פטירת אימו ז"ל.