למלכה ולי קשר משפחתי רחוק, אבל הקשר שלי אליה מלא אהבה. וזה מזכיר לי, שהיא אמרה לי פעם 'שמה שהכי חשוב לאדם זה הקשרים שהוא מקיים עם אחרים.' בזה היא הייתה מאסטר. מאסטר בלהביע רגשות עזים ולא מיופייפים. דוגמה, ישבנו בבית קפה והשיחה התגלגלה על אימהות. אז היא אמרה, שאם נגיד ילד העליב את הילד שלה, בא לה לשלוף ולרסס. הבנתי את זה מטפורית כמובן, אבל מאחורי זה עמדה אימא ברורה לחלוטין. אימא כלבבי. דוגמה אחרת, הוציאו חולצה במוזיאון ישראל, איפה שעבדה, עם השמות השונים של ירושלים. אז היא החליטה לשים את השם הערבי 'אלקודס' למעלה. היו על זה המון ריבים, אבל בסוף היא ניצחה. המון יציאות קטנות, שהן בכלל גדולות, רק שהיא לא אמרה אותן באיזו שהיא חשיבות עצמית. אמרה בפשטות. אני זוכרת שפעם באתי לביתה והייתה קערה עם קלמנטינות, והיא אמרה 'אני שומרת לי קלמנטינה לאכול בערב'. מה, מאיפה המשמעת הזאת?? אלוהים אדירים! היום בבית ההספדים שמעתי מלאה בתה, שמלכה לא אהבה את שמה העברי, והעדיפה את השם הניו יורקי 'מולי'. אז לסיכום אומר, שהיא בעיניי הייתה מלכה בכל מובן של המילה, אבל בלי כתר. כי הכתר היה פנימי אם אפשר לומר ככה.