בתיה ערמון, הספרנית המיתולוגית של קיבוץ בית קשת. אם קראת ספרים הכרת אותה בוודאי, אם לא קראת גם הכרת. בתיה הרחיבה את עבודתה מעל ומעבר לספריה. כל אזכרה לשבעה שנפלו בבית קשת הייתה מלווה בטקסטים שבתיה סיפקה. כל חג היה נחגג על סמך חומר שבתיה הגישה לחברי ועדת החג. בקיצור, בתיה הייתה ממונה על התוכן של החג מן הצד של המילים והמשפטים. בתיה הייתה מנהלת הארכיון של הקיבוץ עד שחברים אחרים נכנסו לארכיון, אבל גם הם עבדו בקשר צמוד אתה כדי להתמצא בים החומר שנצבר שם. דבר נוסף, לאחר החג\ המועד\ האזכרה וכל כיוצא באלה היה אפשר לשמוע ביקורת מפורטת על מה שהלך טוב ועל מה שלא הלך טוב. אם אני רוצה מילה אחת שתבטא את פעולתה בקיבוץ – הייתי קוראת לה פוליטרוקית. המחשב מסמן לי שאני טועה, הוא מכיר רק את הכינוי בצורת זכר 'פוליטרוק'. לא אכנע להוראות המחשב, המציאות שבתיה יצרה לא הכירה את מגבלות השוביניזם. עכשיו לעניין העיקרי, בתיה לא הייתה ספרנית של פקידות, היא ידעה להתאים ספרים לחברים השונים. הייתה לה גם דעה נחרצת מה מתאים לקרוא בכל גיל. את דעתה היה צריך לעקוף אם רצית לקרוא ספר, שהיא חשבה כי הוא לא לגילך. יחד עם זאת היא כיף לדבר אתה על ספרים, ולהחליף דעות. יש עוד המון לכתוב, אבל אסתפק בדבר אחרון. בכל שנה נערך מה שהיה קרוי בשפתנו 'מפעל הספר' בו נמכרו ספרים במחיר מוזל. איזה כיף היה להסתובב בין הספרים החדשים והמושכים ולהתלבט אלה ספרים לבחור. אהבתי את בתיה, והרגשתי את אהבתה אלי.